תנועת המוסר

תנועת המוסר היא תנועה שייסד הרב ישראל סלנטר במזרח-אירופה באמצע המאה ה-19 במטרה לפעול באופן ציבורי למען תיקון המידות. רבי ישראל פעל בקרב הציבור הרחב. תלמידיו הפיצו את משנתה בעיקר בישיבות הליטאיות ואף הקימו ישיבות משלהם. בין התלמידים נוצרו מספר זרמים. בעלי המוסר משמשים כמשגיחים בישיבות עד היום.

יסודות ועיקרי התנועה

תנועת המוסר קמה עקב מה שהיא ראתה כצמצום היהדות ונסיגה מדרך מקוריותה השלמה. תנועת המוסר רואה ביהדות תורה המשלימה את האדם בכל תחומי החיים: באמונת היהודי וההכרה באלוה, בהשקפת העולם ובמחשבה, בקווי אופי ותכונות נפש, בתיקון גדרי חוק ומשפט. אולם בפועל, יחס ההמונים אל היהדות היה כאל דת פולחנית, העומדת על מספר מסוים של מצוות עשה ולא תעשה. חלקים גדולים מן התורה העוסקים בתיקון המידות וביחסים שבין אדם לחברו הוזנחו, אף על פי שהם משמשים כבסיס לכל המצוות והמעשים. גם עיקר תלמודו של העם היה נתון ברובו לדינים ה'דתיים' שבתורה, וכמעט ללא התייחסות לחלקים שלמים בתורה, כגון לימוד ספרי היראה, עבודה על מידותיו של האדם ועיסוק לא רק בצד הטכני של קיום המצוות אלא גם בצד המחשבתי-אמוני שלהן. התנועה יצרה שיטות חינוכיות להשתלמות האדם.

תנועת המוסר שואפת לשלמות בשלושה מישורים:

• שלמות התורה
• שלמות המעשים
• שלמות האדם

את יסודות אלה לא כיוונה תנועת המוסר רק כלפי המון העם הפשוט, אלא גם לתלמידי החכמים, שגם הם אינם חסינים מפני המידות הרעות, וזקוקים גם הם לשפר את מידותיהם תדיר, ולתקן דעות משובשות ומעשים רעים.

שלמות התורה

תנועת המוסר נלחמה במקיימי מצוות היהדות לחצאין, כלומר בשמירת מצוות ידועות בלבד, ובהפליה בין מצווה למצווה ובין עבירה לעבירה. התנועה לימדה שעל היהודי שומר התורה להרחיב ולהשלים את קיום כל התורה, הן מצוות שבין אדם למקום והן שבין אדם לחבירו, הן מצוות שבמעשה והן במחשבה, באיברים ובחושים. כשם שנזהרים מחילול שבת, איסור חמץ ומאכילת טרפות, כך יש להיזהר מכעס ולשון הרע, הלבנת פנים ונטירת איבה, גזל וכו'. כמו שמקיימים מצוות קריאת שמע ותפילה, ציצית והנחת תפילין, תקיעת שופר וארבעת המינים, כך יש לקיים מצוות אהבת רעים ורדיפת צדק, הליכה בדרכי ה' ועשיית הישר והטוב, צדקה, גמילות חסדים וכו'. אם מהדרים במצה שמורה, סוכה נאה ואתרוג מהודר, כמו כן יש לדקדק במסחר הגון, בשיחה מכובדת ומנומסת ובהארת פנים לכל אדם.

שלמות המעשים

תנועת המוסר התנגדה לקיום המעשים והמצוות כ'מצוות אנשים מלומדה' מתוך שגרתיות, ללא כוונה ומחשבה. התנועה קראה למעשים מתוך כנות ואמת, בהירות מחשבה ורגש פנימי.

רבי ישראל מסלנט הביא כדוגמה לחוסר שלמות במעשים, אדם העוסק בחודש אלול בענייני התשובה, אומר סליחות ומתענה, אך מזניח את עיקרי התשובה שהם חרטה על העבר, וידוי וקבלה לעתיד, שבלעדיהן התשובה לא שלימה. כך גם הוא האדם שזהיר מאוד בביעור כל חשש חמץ לפני פסח, ומרבה בניקיון ושטיפת הבית, אך אינו מבטל ומוכר בלב שלם את החמץ הגמור שברשותו, ועובר על הלאו "בל יראה ובל ימצא".

שלמות האדם

תנועת המוסר רואה את מטרתה של התורה ואת תכליתו של האדם בשלֵמות האישית: שלֵמות הדעות והמידות, וחינוך האדם למוסריות. מעלות אלה לא נקנות בלימוד או בהסכמה בלב בלבד, אלא בעמל ובהתאמצות מרובה, עד ההגעה לקניינן המוחלט.

תולדות התנועה

הרקע להקמת התנועה

את ראשיתה של התנועה תלה מחוללה הרב ישראל ליפקין מסלנט ברבו רבי יוסף זונדל מסלנט שהיה מתלמידיו של רבי חיים מוולוז'ין. רבי יוסף זונדל היה דמות נחבאת אל הכלים שרבים לא הכירוהו, אך לפי דברי תלמידיו היה דמות מוסרית משכמה ומעלה. סביבו בישיבת וולוז'ין התקבץ חוג מוסרי שניתן לראות בו גלגול ראשוני של תנועת המוסר.
יש הטוענים כי תנועת המוסר צמחה, במידה רבה, כתגובה להשכלה ולתנועת החסידות.

הדור הראשון

מחולל התנועה היה תלמידו של רבי יוסף זונדל, רבי ישראל מסלנט. רבי ישראל שימש כראש ישיבה בווילנה בין השנים 1840–1848, ופעל להחדרת תורתו המוסרית בקרב העם על ידי דרשותיו. בניגוד למה שהיה נהוג אז, שרק תלמידי חכמים לומדים מוסר, רבי ישראל שאף להנחיל את לימוד המוסר לכל העם, ולפיכך הוא מסר שיעורים גם ל"בעלי בתים" ופעל להדפסת ספרי מוסר מחדש. בין תלמידי הישיבה היה הרב נפתלי אמסטרדם. בשנת 1848 עבר לקובנה, שם פעל רבות להעמקת תודעתה של תנועת המוסר. בקובנה התוודעו אליו הרבנים יצחק בלאזר ושמחה זיסל זיו ("הסבא מקלם"), והחלו ללמוד אצלו. בתקופת ישיבתו בקובנה כתב מכתבים רבים, בהם ניסח לראשונה את משנתו. בשנת 1858 (תרי"ח), בעת ישיבתו בקניגסברג פרסם את "אגרת המוסר", שנחשבת לאחד מהטקסטים הבסיסיים של תנועת המוסר. בשנת 1860 עבר לממל, בה הקים בית מדרש ללימוד מוסר והשפיע על סוחרים לשוב ולסגור את עסקיהם בשבת. מקניגסברג וממל הוא הפיץ את כתב העת "תבונה" בענייני הלכה ומוסר יהודי. ב-1879 ייסד רבי ישראל כולל אברכים בעיר קובנה. ב-1880 עבר לפריז והמשיך להפיץ משם את תורתו ושיטתו אף במערב אירופה. בשנים אלו הרבה רבי ישראל לנדוד בין ערים שונות ולהפיץ את תורתו.

כמו אנשי מוסר שקדמו לו, האמין גם הרב ישראל בלימוד ספרי מוסר מסוגים שונים. אולם הוא טען שאין די בכך כדי להניע את האדם לקיים את כל המצוות כראוי, כולל מצוות שישנה נטייה לזלזל בהן, כמו מצוות שבין אדם לחברו. לכן הוא טען שעל האדם לחדור אל מעבר לצד השכלי, אל תוך "הכוחות הכהים" שבנפשו (מושג שנלקח ככל הנראה מכתבי עמנואל קאנט). הדרך לכך היא "לימוד מוסר בהתפעלות", תוך חזרה על משפטי מפתח ובניגון מתאים, עד שיחדרו הדברים לתוך טבעו של האדם. פרקטיקה נוספת שפיתח הרב ישראל היא הקמת "בתי מוסר" המיועדים למטרה זו של לימוד מוסר בהתפעלות.

הדור השני והשלישי

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

תלמידיו של רבי ישראל, בהם הרבנים שמחה זיסל זיו, נפתלי אמסטרדם, יצחק בלאזר, התמסרו להפצת תורתו בקרב יהודי אירופה, וניסו להחדיר את משנתו לישיבות קיימות, ולהקים ישיבות חדשות שתלכנה על פי תורתו. למרות ריבוי ישיבות המוסר, שהפכו לרוב בקרב ישיבות ליטא, לא חדרה תנועת המוסר להמון העם כפי ששאף רבי ישראל.

הרב שמחה זיסל זיו ("הסבא מקלם"), התמנה בשנת ה'תרכ"ו (1866) לנהל את התלמוד תורה בקלם. הרב שמחה זיסל הרחיב את מסגרת הלימודים והחדיר את תורתו של רבי ישראל לתלמוד התורה. תלמוד התורה בקלם, שנאלץ למספר שנים לעבור לעיירה גרובין, הפך למרכז לימוד תורה ומוסר לבעלי הבתים בקלם, ובהמשך החלו ללמוד בו גם בחורי ישיבה. הרב נפתלי אמסטרדם כיהן כרב במספר ערים, בהן בהלסינקי, וסנקט פטרבורג לצד הרב יצחק בלאזר. לאחר מות אשתו בשנת 1906 עבר לירושלים, בה פעל להפצת משנתו של רבי ישראל. הרב יצחק בלאזר כיהן כרב בפטרבורג ולאחר מכן לימד בבתי המוסר שייסד רבי ישראל בקובנה ובישיבות המוסר, בהן תלמוד תורה (קלם) וישיבת סלובודקה.

שלושה מרבני תנועת המוסר בדור השני ובדור השלישי פיתחו אסכולות שונות בנוגע לדרך החינוך הראויה לבניין הנפש והמידות:

• אסכולת קלם, שנהגתה על ידי הרב שמחה זיסל זיו ("הסבא מקלם"), דרשה מהאדם שיחיה חיים מסודרים עם משמעת עצמית קפדנית, עקביות ויישוב הדעת. כך, על ידי חינוך הדרגתי ומדורג, יוכל לחיות על פי השכל. שיטה זו ראתה את הבלבול וחוסר הבהירות כגורמים עיקריים להשחתת האדם. על פי אסכולת קלם, במעשים חיצוניים מתבטאת נפש האדם, ואדם שאינו מסודר בענייני החומר, גם ברוחניות ובעבודת ה' הוא מבולבל.
• אסכולת סלובודקה, על פי הרב נתן צבי פינקל ("הסבא מסלובודקה"), הדגישה את החדרת המוסר דרך ההכרה בעקרון "גדלות האדם" – האדם הוא נזר הבריאה וגדול יותר מן המלאכים, וממילא עליו להתנהג בהתאם. עיקרון זה התבטא גם בהקפדה על חזות חיצונית אירופאית מכובדת.
• אסכולת נובהרדוק, פותחה על ידי הרב יוסף יוזל הורוביץ ("הסבא מנובהרדוק"), החזיקה בשיטה הפוכה מן הקודמת, המדגישה את שפלות האדם. בספרו "מדרגת האדם" מסביר הסבא עד כמה האדם שפל ומלא "נגיעות", כלומר אינטרסים פרטיים המעכבים בעדו להגיע לאמת. לכן, דגלה שיטה זו בשבירת המידות ובהשפלת האדם, גם על ידי פעולות קיצוניות ומוזרות. אסכולה זו הדגישה מאוד גם את מידת הביטחון, כלומר ביטחון בקב"ה שיספק את כל צורכי האדם ללא השתדלות מצידו.

ההתנגדות לתנועת המוסר

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

המהלך של הכנסת תכנים נוספים לישיבות מעבר ללימוד הגמרא, נתקל בהתנגדות חריפה. המחלוקת סביב תנועת המוסר נמשכה שנים רבות, ופילגה סביבה את העולם הרבני הליטאי. על הכרוז הקורא למלחמה גלויה בתנועה חתמו רבי צבי הירש רבינוביץ, רבה של קובנה; רבי משה דנישבסקי, רבה של סלובודקה; רבי יצחק יעקב רבינוביץ מפוניבז'; רבי יהודה ליפשיץ ממארץ'; רבי חיים סגל מיאנובה; רבי אבא יעקב הכהן בורוכוב מווקשנה; רבי אברהם אהרן בורשטיין מטבריג, אז בריטובה; רבי משה שמואל שפירא מקורשן ורבי צבי יעקב אופנהיים מקלם.

בתגובה התפרסם בעיתונות מכתב תמיכה בתנועה שכותרתו "למען האמת!", ובו נאמר שהטענות נגד אנשי תנועות המוסר משוללות יסוד. חתמו עליו רבי יוסף שלופר, רבה של סלונים; רבי אליהו דוד רבינוביץ' תאומים (האדר"ת), רבה של מיר; רבי יצחק יעקב ריינס, רבה של לידא; רבי חיים לייב רוטנברג, רבה של סטאוויסק; רבי יוסף דוד רובינשטיין, רבה של הורודישץ' ורבנים נוספים שהשתתפו בכנס למען התנועה בברנוביץ'. למכתב צורפה גם חתימתם של רבי יחיאל מיכל עפשטיין, מחבר "ערוך השלחן", ושני רבנים נוספים.

הרב דב כץ, מתלמידיו של הסבא מסלובודקה (רבי נתן צבי פינקל) פרסם מונוגרפיה בת חמישה כרכים על התנועה, בשם "תנועת המוסר". בכרך נפרד, שאינו כלול בסדרה, מתואר 'פולמוס המוסר'. לפולמוס היו שני שלבים. בשלב הראשון, שהתרחש בעיקר בסוף המאה התשע עשרה, התנהל מאבק סוער עם חדירת לימוד המוסר לישיבות ליטא. מאוחר יותר הותקפה תנועת המוסר באופן עיוני יותר, על ידי רבנים חשובים כמו החזון איש והגרי"ד סולובייצ'יק.

כיום אין כמעט זכר לאותה מחלוקת, וכמעט בכל הישיבות הליטאיות ישנו סדר מוסר (מלבד ישיבות בריסק).

מונחי יסוד

• אמונה חושית – הפנמת האמונה עד כדי התייחסות אליה כנתפשת בחושים.
• מדרגה – רמה רוחנית.
• בעל מדרגה – אדם הנמצא ברמה רוחנית גבוהה.
• תיקון המידות – תיקון מידות הנפש.
• הֶרְגַש – התעוררות של קליטה רגשית פנימית של מסר הגלום בפסוק ברעיון או במאמר חז"ל.
• התפעלות – מצב שבו מידה אחת כובשת את הנפש ומשתקת את המידות האחרות.
• עלייה – התקדמות במצב הרוחני האישי.
• ירידה – נסיגה במצב הרוחני האישי.
• כוחות בהירים – מודע.
• כוחות כהים – תת-מודע.
• מבהיל – מזעזע את המחשבה ואת הרגש עד כדי שינוי פנימי באישיות.
• מחייב – גורם הדוחף להתקדמות רוחנית כללית או לשיפור בתחום מסוים.
• מידה – תכונת אופי, מולדת או נרכשת.
• נגיעה – אינטרס או תאווה הגורמים לשיפוט שגוי של המציאות.
• ציור – הדמיית מצב או מאורע, בדיבור או במחשבה, לשם חיזוק האמונה או לתיקון האופי.
• קבלה – התחייבות אישית או קבוצתית לביצוע מעשה מסוים או להימנעות ממנו.
• קניין – תכונה נרכשת.
• תביעה – דרישה למעשה או לרמה רוחנית גבוהה, הנלמדת מהמקרא, מחז"ל או מספרות המוסר.
• סדר מוסר – פרק זמן קבוע במשך היום המוקדש ללימוד מוסר.
• שיחה – הרצאת רעיונות מוסריים בפני ציבור.
• ועד – הרצאת רעיונות מוסריים בפני ציבור מצומצם תוך התמקדות בנקודות פרטניות.
• משגיח – האחראי על החינוך המוסרי בישיבה.
• אלול (מלעיל) – החודש האחרון בשנה העברית, המוקדש להכנה רוחנית לקראת הימים הנוראים.

דמויות מרכזיות בתנועת המוסר

המייסדים

• הרב יוסף זונדל מסלנט, אביה הרוחני של תנועת המוסר
• הרב ישראל מסלנט, מייסד התנועה

הדור השני

• הרב שמחה זיסל זיו, המכונה "הסבא מקלם"
• הרב אברהם שינקר
• הרב יצחק בלאזר
• הרב נפתלי אמסטרדם
• הרב אליעזר גורדון מטלז
• הרב נתן צבי פינקל, המכונה "הסבא מסלובודקה"
• הרב יוסף יוזל הורוביץ, המכונה "הסבא מנובהרדוק"

הדור השלישי

• הרב אברהם אליהו קפלן
• הרב ירוחם ליבוביץ ממיר
• הרב נפתלי טרופ
• הרב יוסף יהודה ליב בלוך

לאחר השואה - סוף המאה ה-20

• הרב אליהו לופיאן
• הרב אליהו דסלר
• הרב יחזקאל לווינשטיין
• הרב אייזיק שר
• הרב שלמה וולבה

ימינו

• רשימת משגיחים בישראל שיש להם ערך בוויקיפדיה העברית
• רשימת משגיחים בארצות הברית שיש להם ערך בוויקיפדיה העברית

לקריאה נוספת

• הרב דב כ"ץ, תנועת המוסר - תולדותיה אישיה ושיטותיה (5 כרכים)
• עמנואל אטקס, ר' ישראל מסלנט וראשיתה של תנועת המוסר
• בנימין בראון, תנועת המוסר הליטאית - אישים ורעיונות
• רוונה, גבריאל יצחק, החזק במוסר אל תרף, מורשתנו יג, (תשנ"ט) 1999, 157–162

קישורים חיצוניים

• דב כ"ץ, פולמוס המוסר, ירושלים תשל"ג 1973, באתר היברובוקס
• אליעזר אליהו פרידמן, לתולדות כתת המוסראים, ירושלים: התור, תרפ"ו, באתר אוצר החכמה
• קטעים נבחרים מסדרת "תנועת המוסר" בתוך "האתר למקוריות המצוות"
• שמואל חגי, הרקע ההיסטורי של תנועת המוסר, באתר דעת (מתוך: מחניים, גיליון פ"א)
• חגי סמט, ‏תנועת המוסר של רבי ישראל מסלנט והאידיאולגיה המתנגדית - המשך או מהפכה?, באתר "דעת"
• מקבץ מקורות על תנועת המוסר, בהוצאת האגף לתרבות תורנית, משרד החינוך
• תנועת המוסר, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
• 'האדם דומה לכינור: אם הוא שלם בלי פגם, הריהו מנגן': על רבי ישראל מסלנט ותנועת המוסר, פרק בפודקאסט 'הסיפור שלנו'
• בנימין בראון, ‏האוניברסיטה המשודרת: תנועת המוסר, באתר iCast
• בנימין בראון, 'תנועת המוסר והיצר המיני: מבט חדש על פי שני מכתבים של ר' ישראל סלנטר', דעת 90 (תשפ"ב), עמ' 598-573.
• תנועת המוסר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• תנועת המוסר, דף שער בספרייה הלאומית