Svoboda | Graniru | BBC Russia | Golosameriki | Facebook
לדלג לתוכן

גליה בר אור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גליה בר אור
גליה בר אור בתערוכת דוד פרלוב, 2014
גליה בר אור בתערוכת דוד פרלוב, 2014
לידה עין חרוד
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
socialbauhaus.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גליה בר אוראנגלית : Galia Bar Or: נולדה ב-1951) היא אוצרת, חוקרת של האמנות בישראל ומרצה בכירה במכללת אורנים. ניהלה את המשכן לאמנות על שם חיים אתר בשנים 1985–2015. הייתה המנהלת האמנותית של פירמידה, מרכז לאמנות עכשווית בחיפה מ־2018 עד ינואר 2019, ואוצרת באוהאוס חברתי חיפה (2019).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בר אור נולדה וגדלה בקיבוץ עין חרוד מאוחד, שבו היא חברה עד היום.

סיימה את לימודיה לתואר ראשון בחוגים לתולדות האמנות והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב והשלימה תואר שני ושלישי בהמכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן באוניברסיטת תל אביב.

בשנת 2011 זכתה בפרס יצחק בן-צבי לתולדות ארץ ישראל על עבודתה.

המשכן לאמנות בעין חרוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 19852016 ניהלה בר אור את המשכן לאמנות בעין חרוד והפכה אותו לאחד המוזיאונים המשפיעים והחשובים ביותר בישראל.[1] בר אור אצרה תערוכות רבות בישראל ובעולם, יזמה וניהלה אירועי תרבות וביאנלות, השתתפה בהפקת סרטים דוקומנטריים, ופרסמה מאמרים, ספרים וקטלוגים רבים.[1]

בר אור נחשבת כאחראית להצגתן של קריאות אלטרנטיביות בהיסטוריה האמנותית הישראלית ולחשיפת עבודותיהם של אמנים חשובים ופרקטיקות אמנותיות שלא היו חלק מהזרם המרכזי, מתוך תפיסת עולם המחברת בין האמנות לבין המרחב בו היא מתקיימת, או כפי שכתבה מבקרת האמנות גליה יהב על תפישת האוצרות של בר אור "מפעלה הגדול הוא יצירת תשתית רעיונית וחזותית למינורי, למי ולמה שחמק מהקאנון והודר, התנהל בצלו כגרסה לא נחשבת, לא סופר ולא נחקר".[2]

העלתה תכנים חברתיים, נשיים, בעודה מנהלת את המוזיאון עם צוות שרובו נשים.[3] "העלתה מהאוב" אמניות שנשכחו במידה רבה,[4] כתבה מאות מאמרים וספרים. יחד עם אלה הייתה שותפה עם תאורטיקנים ומבקרי אמנות מקומיים שחוקרים נושאים חברתיים מקומיים, בהוראה בקורסים אוניברסיטאיים העוסקים בסוגיות החברתיות חשובות לחברה הישראלית כגון הגירה וזהות.[5]

בשנים 1986,[6] 1988[7] ו־1991,[8] הפיקה גליה שלוש ביאנלות לצילום, תחום שלא זכה עד אז לטיפול מוזיאלי או מחקרי מסודר ומעמיק בישראל. בביאנלות שיתפה פעולה בין השאר עם אדם ברוך, אבי גנור, מיכה קירשנר, אברהם אילת, שמחה שירמן, טולי באומן, אילנה באומן ויונה פישר ועם אוצרים בינלאומיים ובהם בן ליפסון (ארה"ב) וז'אן-לוק מונטרוסו (צרפת).

בשנת 1998 אצרה, לרגל יובל החמישים למדינה, את תערוכת 'עבודה עברית: אמנות ישראלית משנות ה-20 עד שנות ה-90'. התערוכה היוותה מעין סיכום לשורת תערוכות של 'היסטוריה אלטרנטיבית' להיסטוריה 'הקאנונית' של אמנות ישראל. בתערוכה הציגה את יצירותיהם של אמנים משובחים שהודרו מן 'הקאנון' או נדחקו לשוליו כנפתלי בזם, משה גת וקטה אפרים מרכוס כמו גם אמני קיבוץ כדיוויד גוס או יהושע אייזיק-אשל.

בשנת 2008 אצרה בר אור יחד עם גדעון עפרת את תערוכת העשור הראשון 1948–1958,[9]. האוצרים השתדלו להכניס לתערוכה[10]גם יצירות של אמניות ' שהיו שם ולא זכו למספיק מודעות ציבורית כמזוהות עם התקופה - כי תקופה בדרך-כלל מזוהה לפי קבוצות דומיננטיות שמתקשרות למשהו חברתי או פוליטי.'

מרכז האמנות "פירמידה" בחיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי 2017 התמנתה למנהלת ואוצרת ראשית של פירמידה, מרכז לאמנות עכשווית בשכונת ואדי סאליב בחיפה.[11] מינויה והפעילות האינטרדיסציפלינרית אשר יזמה ברחבי השכונה בשיתוף פעולה עם יוצרים, תושבי השכונה וקבוצות מקומיים – הפיחו רוח ותקווה בשכונה ובקהילת התרבות החיפאית, למודות הפוליטיקה המורכבת וההזנחה, ומיצבו במהרה את הפירמידה כמרכז תרבות חדשני וחשוב גם ברמה הארצית.[12][13]

ביולי 2018 פתחה אשכול תערוכות 'רציף פירמידה:מנמל חיפה לוואדי סאליב'.[14]

בינואר 2019, בעקבות חילופי השלטון המקומי בחיפה תחת ראשת העירייה החדשה עינת קליש-רותם ומינויו של הרב דב חיון לממונה על התרבות בעיר, החלו להתפרסם ידיעות על שינוי פתאומי של ייעוד הפירמידה ואי חידוש החוזה עם בר אור. הידיעות הציתו במהרה התגייסות ומחאה יוצאות דופן של כלל קהילת התרבות בחיפה ובארץ כנגד הפיטורים השרירותיים של בר אור וכנגד הפגיעה הקשה בתהליכי העומק המשמעותיים שהחלה.[15][16][17]

המחאה אשר דרשה את המשך ופיתוח פעילותה של בר אור בפירמידה ובחיפה בכלל – הביאה את העירייה להכריז כי בקרוב יפורסם מכרז לתפקיד אוצרת שירכז את ששת המוזיאונים בעיר, ועל החתמתה של בר אור על חוזה חדש לשם המשך הובלת "באוהאוס חברתי" – האירוע הרב התחומי אשר פיתחה במיוחד למרחב שבין הדר לשוק תלפיות, אשר התקיים באותה שנה (2019).[18][19]

צילום של חאדר ושאח מהתערוכה "הגר" 2012

באוהאוס חברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין 28 ל־30 בנובמבר 2019, התקיימו בחיפה סדרת אירועים ותערוכות שבהם הקהל הוזמן לבקר בשפע בניינים בסגנון הבאוהאוס בשכונת הדר בחיפה בין שוק תלפיות לבנין הטכניון הישן. בקטלוג כותבת בר אור[20][21] "אירועי "באוהאוס חברתי" מתקיימים בלב הציבורי הפועם של הדר הכרמל של אותם ימים – מרחב הטכניון וכן, מרחב בית הפועלים והאמפיתיאטרון, בואכה שוק תלפיות. רבים מהמבנים נמכרו, המתחמים חוצים אוכלוסיות ומרקמי-חיים הנמצאים בתהליכי שינוי מואץ והאירוע כולו מהווה הזדמנות להיכרות ולמפגש שהוא גם נקודת מוצא לפעולה עתידית. ׳באוהאוס חברתי׳ מזמין את קהליו להתרשם מהאתרים המרתקים, אך גם לחוש מה רוחש מתחת לקרקע: להתוודע לנראה ולסמוי, לפתוח ולחסום, במקומות שהיו ליבת המשמעות של חיפה ושל המדינה כולה".

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

2007 - פרס האוצרת, משרד התרבות.

2010 - פרס מכון יד יצחק בן צבי לחקר ארץ ישראל ויישובה.

מבחר תערוכות, קטלוגים וספרים נלווים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1986 - ביאנלה ראשונה לצילום, המשכן לאמנות עין חרוד. תערוכה וקטלוג בהוצאת עם עובד.

1988 - אורי ריזמן - האדום והירוק, המשכן לאמנות עין חרוד, תערוכה וספר.

1988 - ביאנלה שניה לצילום, דומינו והמשכן לאמנות עין חרוד, תערוכה וקטלוג.

1991 - 'זיכרון קשה עורף', ביאנלה שלישית לצילום, המשכן לאמנות עין חרוד, תערוכה וספר בהוצאת מודן.

1991 - 'פנחס כהן גן - עיבוד ההיסטוריה', המשכן לאמנות עין חרוד, תערוכה וספר.

1991 - 'אמנות הסיבים הפולנית בת-זמננו' (יחד עם גייל וימר), המשכן לאמנות עין חרוד, תערוכה וספר בהוצאת מודן.

1994 - 'שלום סבא', המשכן לאמנות עין חרוד והמוזיאון הפתוח תפן, תערוכה וספר (ביחד עם גדעון עפרת). התערוכה הוצגה גם במוזיאון ישראל.

1997 - 'מירון סימה מדרזדן לירושלים', המשכן לאמנות עין חרוד, תערוכה וספר.

1998 - 'עבודה עברית: אמנות ישראלית משנות ה-20 עד שנות ה-90', המשכן לאמנות עין חרוד, תערוכה וספר.

2000 - 'ליאו רוט - רועה געגועים', המשכן לאמנות עין חרוד, תערוכה וספר.

2002 - 'לארי אברמסון - הערמה', מוזיאון פליקס נוסבאום, אוסנברוק והמשכן לאמנות עין חרוד, תערוכה וספר.

2002 - 'מרדכי גומפל - פסיפס של חלומות', בית האמנים בירושלים, תערוכה וקטלוג. השתתפה בהעברת ציור קיר של האמן ממלון "שולמית" בחיפה, שעמד בפני הריסה, למשכן לאמנות בעין חרוד.

2002 - 'ליאוניד בלקלב - פני האור', המשכן לאמנות עין חרוד, תערוכה (יחד עם יניב שפירא) וספר (עם מאמרים מאת יניב שפירא וגדעון עפרת).

2002 - 'בית, ספר', פורום המוזיאונים והוצאת הקיבוץ המאוחד.

2003 - 'אביבה אורי', המשכן לאמנות עין חרוד, תערוכה וספר. מהדורה גרמנית/אנגלית של הספר ראתה אור בשנת 2005 בבוכום, גרמניה.

2003 - 'משה גרשוני - עין חרוד', המשכן לאמנות עין חרוד, תערוכה וקטלוג.

2004 - 'מאירה שמש מלכת יופי', המשכן לאמנות עין חרוד, תערוכה וספר.

2005 - 'הנרי שלזניאק ציור שלי דורש', המשכן לאמנות עין חרוד, תערוכה וספר.

2007 - 'מיכאל דרוקס: מסעות בדרוקסלנד', המשכן לאמנות עין חרוד, תערוכה וספר.

2008 - 'העשור הראשון: הגמוניה וריבוי 1958-1948', המשכן לאמנות עין חרוד, אחת משש תערוכות במלאת 60 למדינת ישראל, תערוכה וספר (עם גדעון עפרת).

2009 - 'תמר גטר', המשכן לאמנות עין חרוד, תערוכה וספר.

2010 - 'מבחר אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון', המשכן לאמנות עין חרוד, תערוכה וספר.

2010 - 'ידיד רובין: צבע חרוש', מוזיאון תל אביב לאמנות, תערוכה וספר (יחד עם יניב שפירא).

2010 - 'יחיאל קריזה', המשכן לאמנות עין חרוד, תערוכה וספר.

2012 - 'משה קופפרמן: מעבר לצפוי', המשכן לאמנות עין חרוד, תערוכה וספר.

2012 - 'פנחס כהן גן: אנצור דמעתי עם בוא גאולתי', מוזיאון תל אביב לאמנות, תערוכה וספר.

2013 - 'יאיר גרבוז | ארץישרא', המשכן לאמנות עין חרוד, תערוכה וספר.

2013 - 'חיותה בהט', המשכן לאמנות עין חרוד, תערוכה וספר.

2014 - 'חנא פרח - חששות', המשכן לאמנות עין חרוד, תערוכה וקטלוג.

2014 - 'דוד פרלוב - רישומים, תצלומים, סרטים', המשכן לאמנות עין חרוד, תערוכה וספר.

2015 - 'אריה אלואיל - אות, דמות, ספר', המשכן לאמנות עין חרוד, תערוכה וספר.

2016 - הילה בן ארי, ספר אמן.

2018 - 'אברהם אופק, גוף, עבודה', מוזיאון תל אביב לאמנות, תערוכה וקטלוג.

2020 - 'רולף (רודא) ריילינגר', מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח, תערוכה וקטלוג (יחד עם רתם לבנון).

2020 - 'מיכאל קובנר - מראות כפולי אפיק', המשכן לאמנות עין חרוד, תערוכה וספר.

2021 - 'תערוכת המאה, העשור הראשון' , תערוכה בחדר האוכל של עין חרוד מאוחד וספר נלווה שראה אור בעקבותיה הדרך לעין חרוד העשור הראשון (2023).

2022 - 'אמני משפחת אבו-שקרה בעין חרוד', המשכן לאמנות עין חרוד, תערוכה וספר.

2023 - שלום סבא - לגופם של דברים, מוזיאון תל אביב לאמנות, (עם מאמרים נוספים מאת אולגה לויטן, דוד פיקלני, דורון לוריא, מריאן שטיין-שטיינפלד, נעמה בר-אור).

2024 - 'מוטי מזרחי, הבהובי תודעה', מוזיאון פתח תקוה לאמנות, תערוכה וספר (יחד עם אירנה גורדון).

מבחר תערוכות ופרויקטים בחו"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

2015 - אצרה (יחד עם אדריכל צבי אפרת) בבית תרבויות העולם (HKW) בברלין את התערוכה "Communal by Commune. The Perpetually Negotiable Dwelling".[22]

2017 - אצרה את תערוכת דוד פרלוב[23]בדוקומנטה ה-14 בקאסל, גרמניה ואתונה, יוון.

2017 - השתתפה בטקסט ובסיוע בתערוכה "Postwar: Art Between the Pacific and the Atlantic, 1945–1965", אשר הוצגה במשכן לאמנות במינכן.[24]

אוצרת ביתנים של ישראל בביאנלות בינלאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

1986 - 1991 שלוש ביאנלות בינלאומיות לצילום, המשכן לאמנות עין חרוד.

1992 - הביאנלה השלישית של איסטנבול. אמן: פנחס כהן גן, 'ואלה שמות'.

1996 -הביאנלה ה-23 של סאו פאולו. אמן: גבי קלזמר.

2010 - הביאנלה ה-12 לאדריכלות של ונציה. נושא: 'הקיבוץ - אדריכלות ללא תקדים'. (יחד עם יובל יסקי).

מבחר מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 'ארץ מקלט, על מהגרים ופליטים בשיח האמנות', באתר המשכן לאמנות עין חרוד[25]
  • 'על הציור תהלוכת האחד במאי',[26]בקטלוג 'מדמות להפשטה וחזרה דן לביא',

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גליה בר אור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד שני ליטמן, כך הפכה גליה בר אור את המשכן לאמנות בעין חרוד למוזיאון מרכזי, באתר הארץ, 8 באפריל 2016
  2. ^ אתר למנויים בלבד גליה יהב, בצידי האוטוסטרדה הציונית, באתר הארץ, 8 באפריל 2016
  3. ^ ציפי בנציון, יסוד. ציפי בנציון מארחת את גליה בר אור, באתר עדית יזמות חברתית
  4. ^ דוד שפרבר, הפיכת שוליותן של נשים מחולשה לכוח, 16 בדצמבר 2013, באתר ערב רב
  5. ^ טל דקל, הגירה ואמנות בישראל: סוגיות של זהות בעידן של גלובליזציה, באתר אוניברסיטת תל אביב (בעברית, אנגלית)
  6. ^ ביאנלה ישראלית ראשונה לצילום, באתר משכן לאמנות עין חרוד, ‏אוקטובר 1986 (בעברית, אנגלית)
  7. ^ ביאנלה ישראלית שניה לצילום, באתר משכן לאמנות עין חרוד, ‏ספטמבר 1988 (בעברית, אנגלית)
  8. ^ ביאנלה ישראלית שלישית לצילום 91' – זיכרון קשה עורף, באתר משכן לאמנות עין חרוד, ‏ספטמבר 1991 (בעברית, אנגלית)
  9. ^ רותי דירקטור, מומלצי סוף השבוע 30.10.2008, באתר הצופה, ‏30.4.2009
  10. ^ חגית פלג רותם, ‏שיעור מולדת באמנות ישראלית, באתר גלובס, 8 באפריל 2008
  11. ^ מיה אשרי, גליה בר אור מונתה לאוצרת הראשית של "פירמידה", המרכז לאמנות עכשווית בחיפה, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2017
  12. ^ אתר למנויים בלבד נעמה ריבה, האם מרכז האמנות החדש "הפירמידה" יצליח להביא לשיקום ואדי סאליב בחיפה, באתר הארץ, 3 בינואר 2018
  13. ^ מיכל רוזן, ‏מתחם האמנים בשכונת ואדי סאליב בחיפה שמציב חלופה לסצינה התל אביבית, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 28 ביולי 2018
  14. ^ רציף פירמידה: אירוע הפתיחה., באתר פירמידה, ‏יולי 2018 (בעברית, ערבית, אנגלית)
  15. ^ בראש הפירמידה, באתר כלבו – חיפה והצפון, ‏2019-02-02
  16. ^ נעמה ריבה, אמנים בחיפה מתקוממים על פיטורי האוצרת גליה בר־אור, באתר הארץ, 1 בפברואר 2019
  17. ^ אמנים הסירו עבודות מהתערוכה האחרונה שאצרה בר אור, באתר כלבו – חיפה והצפון, ‏2019-02-19
  18. ^ אתר למנויים בלבד נעמה ריבה, בחיפה מתכננים למנות אוצרת ראשית לכל המוזיאונים בעיר, באתר הארץ, 20 בפברואר 2019
  19. ^ Galia Bar Or, www.facebook.com
  20. ^ ד"ר גליה בר אור, באוהאוס חברתי - חוויה אורבנית, מהדר הכרמל עד שוק תלפיות, 2019
  21. ^ ליאת סאבין בן שושן, באוהאוס חברתי, באתר ערב רב, ‏18.1.2020
  22. ^ Communal by Commune. The Perpetually Negotiable Dwelling, באתר בית תרבויות העולם בברלין (באנגלית)
  23. ^ David Perlov: Retrospective, Documenta, ‏6/7/2017 (באנגלית)
  24. ^ Postwar: Art Between the Pacific and the Atlantic, 1945–1965 / Catalogue, Haus der Kunst (באנגלית)
  25. ^ גליה בר אור, [https://museumeinharod.org.il/ארץ-מקלט-גליה-בר-אור/ ארץ מקלט על מהגרים ופליטים בשיח האמנות], באתר המשכן לאמנות עין חרוד
  26. ^ דן לביא, סדרות לפי נושאים, מדמות להפשטה ובחזרה דן לביא, 2020, חיפה: דן לביא, 2020, עמ' 180, מסת"ב 978-965-599-205-2. (בעברית, אנגלית)