ויליאם פלר
 | |
| לידה |
7 ביולי 1906 זגרב, האימפריה האוסטרו-הונגרית (היום קרואטיה) |
|---|---|
| פטירה |
14 בינואר 1970 (בגיל 63) ניו יורק |
| שם לידה |
Vilibald Srećko Feller  |
| ענף מדעי | מתמטיקאי |
| מקום לימודים | אוניברסיטת זגרב, אוניברסיטת גטינגן |
| מנחה לדוקטורט | ריצ'רד קוראנט |
| מוסדות | אוניברסיטת קיל, אוניברסיטת קופנהגן, אוניברסיטת סטוקהולם, אוניברסיטת לונד, אוניברסיטת בראון, אוניברסיטת קורנל, אוניברסיטת פרינסטון. |
| תלמידי דוקטורט | פטריק בילינגסלי, ג'ורג' פורסייט, רוברט קורטץ, הנרי מקין, לורנס שף, הייל טרוטר, בנג'מין ויס, דויד פרידמן. |
| פרסים והוקרה |
|
| בת זוג | סוזן הולמס |
| תרומות עיקריות | |
| חתימה |
 |
  | |
ויליאם "וילים" פלר (7 ביולי 1906 – 14 בינואר 1970, נולד בשם Vilibald Srećko Feller) היה מתמטיקאי קרואטי-אמריקאי שהתמחה בתורת ההסתברות.
חיים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פלר נולד בזאגרב לאידה אומיכן-פרק, קתולית קרואטית-אוסטרית, וליוג'ין ויקטור פלר, בן לאב פולני-יהודי (דייוויד פלר) ולאם אוסטרית (אלזה הולצר).[1]
יוג'ין פלר היה כימאי מפורסם ויצר "את נוזל אלזה" הנקרא על שם אמו. לפי ג'יאן-קרלו רוטה, שם משפחתו של יוג'ין פלר היה קשה להיגוי ולכן ויליאם שינה אותו בגיל עשרים.[2] טענה זו כנראה שגויה. שמו, ויליבאלד, ניתן על ידי אמו הקתולית על שם הקדוש של יום הולדתו.
תעסוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פלר מילא תפקיד כמרצה באוניברסיטת קיל החל משנת 1928. מכיוון שסירב לחתום על שבועה נאצית,[3] הוא ברח מהנאצים ונסע ב-1933 לקופנהגן, דנמרק שם עבד כמרצה. הוא עבד כמרצה גם בסטוקהולם ובלונד, בשוודיה.[4] כפליט בשוודיה, פלר דיווח שהוא מוטרד מהפשיזם הגובר באוניברסיטאות. הוא דיווח על כך שהמתמטיקאי טורסטן קרלמן טען שיש להוציא להורג יהודים וזרים.[5]
לבסוף, ב-1939 הוא הגיע לארצות הברית, שם התאזרח ב-1944 ושימש כמרצה באוניברסיטאות בראון וקורנל. בשנת 1950 הוא קיבל משרת פרופסור באוניברסיטת פרינסטון.
עבודותיו של פלר התפרסמו ב-104 מאמרים ושני ספרים במגוון נושאים כגון אנליזה מתמטית, תורת המדידה, אנליזה פונקציונלית, גאומטריה ומשוואות דיפרנציאליות בנוסף לעבודתו בסטטיסטיקה מתמטית ותורת ההסתברות.
פלר היה אחד מגדולי ההסתברותנים של המאה העשרים. הוא זכור בזכות תרומתו לקידום תורת ההסתברות כענף באנליזה מתמטית בשוודיה ובארצות הברית. לפי הסטטיסטיקאי השוודי, הראלד קרמר, בעוד שבאמצע המאה ה-20, תורת ההסתברות הייתה פופולרית בצרפת וברוסיה, בבריטניה ובארצות הברית סטטיסטיקה מתמטית (אנ') הייתה פופולרית יותר.[6] ספר הלימוד של פלר בן שני כרכים על תורת ההסתברות ויישומיה כונה על ידי ג'יאן-קרלו רוטה (אנ') "החיבור המוצלח ביותר על הסתברות שנכתב אי פעם".[7] פלר היה מאדגר את עמיתיו ותלמידיו בשוודיה ולאחר מכן בארצות הברית, ובכך עזר להקים קבוצות מחקר שעסקו בתורת ההסתברות. במחקריו תרם פלר לקישור בין שרשראות מרקוב למשוואות דיפרנציאליות והתיאוריה שלו על יוצרים של חבורות למחצה חד-פרמטריות של תהליכים סטוכסטיים הולידה את התיאוריה על "האופרטורים של פלר".
פלר היה בין העורכים שהשיקו את כתב העת Mathematical Reviews.
תוצאות חשובות[עריכת קוד מקור | עריכה]
נושאים רבים הקשורים להסתברות נקראים על שמו של פלר, כולל תהליכי פלר, מבחן הפיצוץ של פלר, תנועת פלר-בראון ומשפט לינדברג-פלר. פלר תרם תרומות בסיסיות לתורת ההתחדשות (אנ'), משפטים טאוברים (אנ'), הילוכים מקריים, תהליכי דיפוזיה וחוק הלוגריתם החוזר (אנ').
ספרים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מבוא לתורת ההסתברות ויישומיה, כרך א', מהדורה שלישית (1968); מהדורה 1. (1950);[8] מהדורה שנייה. (1957)[9]
- מבוא לתורת ההסתברות ויישומיה, כרך ב', מהדורה שנייה (1971)
הכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1949, פלר מונה לעמית של האגודה האמריקאית לסטטיסטיקה.[10] הוא נבחר לאקדמיה האמריקנית לאמנויות ולמדעים ב-1958, לאקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית ב-1960, ולאגודה האמריקנית לפילוסופיה ב-1966.[11][12][13] פלר זכה במדליה הלאומית למדע ב-1969. הוא היה נשיא המכון לסטטיסטיקה מתמטית.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גנאלוגיה מתמטית של ויליאם פלר, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
- זיכרון ביאוגרפי, מוראי רוזנבלט (אנגלית)
- ענקי מדע קרואטיים (קרואטית)
- תור הזהב של בניין פיין: זכרונות מפרינסטון משנות החמישים המוקדמות, ג'יאן קרלו רוטה. כולל פרק על פלר (אנגלית).
- טופס בחינה בקרואטית של פלר עם פרטים אישיים.
- ביוגרפיה של ויליאם פלר, באתר MacTutor (באנגלית)
- ויליאם פלר, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
- ויליאם פלר, באתר MacTutor (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Zubrinic, Darko (2006). "William Feller (1906-1970)". Croatianhistory.net. Accessed 3 July 2018.
- ^ Rota, Gian-Carlo (1996). Indiscrete Thoughts. Birkhäuser. ISBN 0-8176-3866-0.
- ^ "Biography of William Feller". History of William Feller. נבדק ב-2006-06-27.
- ^ Siegmund-Schultze, Reinhard (2009). Mathematicians fleeing from Nazi Germany: Individual fates and global impact. Princeton, New Jersey: Princeton University Press. pp. xxviii+471. ISBN 978-0-691-14041-4.
- ^ (Siegmund-Schultze 2009, p. 135)
- ^ Preface to his Mathematical Methods of Statistics.
- ^ Page 199: Indiscrete Thoughts.
- ^ Wolfowitz, Jacob (1951). "Review: An introduction to probability theory and its applications, Vol. I, 1st ed., by W. Feller" (PDF). Bull. Amer. Math. Soc. 57 (2): 156–159. doi:10.1090/s0002-9904-1951-09491-4.
- ^ "Review: An introduction to probability theory and its applications, Vol. I, 2nd ed., by W. Feller" (PDF). Bull. Amer. Math. Soc. 64 (6): 393. 1958. doi:10.1090/s0002-9904-1958-10252-9.
- ^ "View/Search Fellows of the ASA". American Statistical Association. נבדק ב-2016-07-22.
- ^ "William Feller". American Academy of Arts & Sciences (באנגלית). נבדק ב-2022-09-29.
- ^ "William Feller". www.nasonline.org. נבדק ב-2022-09-29.
- ^ "APS Member History". search.amphilsoc.org. נבדק ב-2022-09-29.