ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/אוגוסט 2024

אוגוסט
1 באוגוסט 2024	מיג-25 מיג-25 הוא מטוס יירוט וביון על־קולי מהיר, שתוכנן בברית המועצות על ידי "משרד התכנון מיקויאן-גורביץ'". המטוס טס לראשונה בשנת 1964, ונכנס לשירות מבצעי בשנת 1970. מהירותו המרבית היא מאך 2.83 והוא פותח בשתי גרסאות עיקריות: ביון-תקיפה ויירוט. גילוי קיומו של המטוס גרם בתחילה לתבהלה בקרב גורמים צבאיים מערביים בשל הערכות על ביצועיו יוצאי הדופן. יכולותיו האמיתיות לא התגלו עד שנת 1976, אז ערק ויקטור בלנקו, טייס מיג-25 סובייטי, ליפן. מנתחי מערכות המטוס גילו עיצוב פשוט אך פרקטי הכולל מכ"ם שפופרות ריק, שני מנועי סילון חזקים, ושימוש חסכוני בחומרים מתקדמים כמו טיטניום. הדבר אפשר ייצור בהיקף גדול של 1,190 מטוסים אלו. במהלך מלחמת ההתשה ולקראת סוף מלחמת יום הכיפורים טסו מטוסי מיג-25 מגרסת הביון ממצרים מעל שטח בשליטת ישראל, ולמרות ניסיונות רבים לא הצליחה ישראל ליירטו. עם זאת, ישראל הפילה שלושה מטוסי מיג-25 של חיל האוויר הסורי בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20. מיג-25 שירת באחדות מבעלות בריתה של ברית המועצות, במדינות ערב ובחבר המדינות, ונותר בשימוש מוגבל ברוסיה ובמדינות נוספות גם בתחילת המאה ה-21, בעיקר בגרסת הביון שלו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 באוגוסט 2024	קרב קאנאי קרב קאנאי היה אחד הקרבות העיקריים, שנערכו במסגרת המלחמה הפונית השנייה. הקרב נערך ב-2 באוגוסט שנת 216 לפנה"ס, בין כוחות הרפובליקה הרומית ובעלות בריתה לבין צבא קרתגני בפיקוד חניבעל ברקא סמוך לעיירה קאנאי על גדת נהר אַוּפִידוּס (כיום אופַנטו), בחבל אפוליה (כיום פוליה) בדרום מזרח חצי האי האפניני באיטליה. הוא הסתיים בניצחון מוחץ של חניבעל, ובהשמדה כמעט מוחלטת של הצבא הרומאי. הקרב נערך בשנה השלישית של המלחמה הפונית השנייה, לאחר מספר ניצחונות של חניבעל על הצבא הרומאי בקרבות קודמים במסגרת פלישתו לאיטליה. הרומאים, שהכירו בעליונותו הטקטית של חניבעל, גייסו כוח חסר תקדים בגודלו כדי להבטיח את ניצחונם בקרב, ואת השמדת צבאו. אולם עובדה זו רק הגדילה את תבוסתם. למרות שהקרב לא היה ניצחון אסטרטגי, ולא הכריע את גורל המלחמה בין רומא לקרתגו, הוא נחשב אחד הניצחונות הטקטיים הגדולים ביותר בהיסטוריה הצבאית האנושית, והקנה לחניבעל הכרה כאחד מגדולי המצביאים בעת העתיקה. הוא נלמד עד ימינו, כדוגמה ומופת לשימוש בטקטיקת הלפיתה הכפולה. קרב קאנאי היה גם אחד הקרבות הקטלניים ביותר בעת העתיקה ובהיסטוריה האנושית בכלל, מבחינת מספר ההרוגים ביום אחד. ההערכות ביחס למספר ההרוגים בקרב, נעות בין 50,000 עד ל-70,000 איש. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 באוגוסט 2024	מגדל המים החדש כפר סבא היא עיר במחוז המרכז בישראל. היא הוכרזה כעיר בשנת 1963. כפר סבא מוזכרת לראשונה בכתבי יוסף בן מתתיהו בתיאור מלחמותיו של המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי. עדות לקיומו של יישוב יהודי בכפר סבא מאות שנים אחר כך, במאות ה־7 עד ה־9 לספירה יש מפסיפס שנחשף בבית הכנסת בתל רחוב שמדרום לבית שאן. בקטע המתאר קיום הלכות נזכר היישוב "כפר סבה" כאחד היישובים היהודיים בשרון. כיום מזהים את מיקום כפר־סבא של תקופת בית שני עם היישוב הערבי באותו שם שקם כנראה במאה ה-10 – באזור שיכון קפלן של היום. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 באוגוסט 2024	גוסטב מאהלר הסימפוניה הרביעית בסול מז'ור של גוסטב מאהלר, נכתבה בין 1899 ל-1900. ביצוע הבכורה היה ב-25 בנובמבר 1901, במינכן שבגרמניה, בביצוע התזמורת הפילהרמונית של מינכן ובניצוחו של מאהלר עצמו. היא הקצרה ביותר בתשע הסימפוניות שכתב מאהלר, למעט אולי הסימפוניה הראשונה, והיא באה לאחר הסימפוניה הארוכה ביותר של מאהלר, הסימפוניה השלישית, שהזמן הדרוש לביצועה קרוב לשעתיים. משך נגינתה של הסימפוניה הרביעית נע בין 50 ל-60 דקות. לסימפוניה ארבעה פרקים, המבנה המקובל עוד מהתקופה הקלאסית, אך לנגינתה נדרשת תזמורת גדולה יחסית, אף כי חסרים בה כמה מכלי הנשיפה שמאהלר מרבה להשתמש בהם בסימפוניות שלו, כמו טובּות וטרומבונים. לעומת זאת, פרטיטורת הסימפוניה מכילה כלים יוצאי דופן, שאינם מופיעים בסימפוניות אחרות של מאהלר, כמו פעמוני מזחלת בפרק האחרון, וכינור "צוענים" המכוון לטון אחד מעל שאר התזמורת, מה שמקנה לצלילו גוון זיופי ונבוב, אפל משהו. הסימפוניה הרביעית היא האחרונה מבין ארבע סימפוניות קרן הפלא של הנער. בשלוש הסימפוניות הבאות לא השתמש מאהלר בקול שירה, עד הסימפוניה השמינית, שחיבר כחמש שנים מאוחר יותר. זו הסימפוניה הראשונה של מאהלר שלא קיבלה כינוי כולל (כמו בסימפוניה הראשונה "טיטאן" והשנייה "התחייה"), או כינויים לפרקים נפרדים (כמו בסימפוניה השלישית). לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 באוגוסט 2024	תאונת המכרה בצ'ילה החלה בשעות אחר הצהרים של יום חמישי, 5 באוגוסט 2010, כקריסת סלעים במכרה לכריית נחושת וזהב סן חוסה, מכרה שעד למועד התאונה התקיימה בו פעילות כרייה מזה 121 שנה. המכרה ממוקם במדבר אטקמה, במרחק של 45 ק"מ מצפון לעיר קופיאפו שבצפון צ'ילה. הכורים נמצאו בעומק של 700 מטרים מתחת לפני האדמה ובמרחק של כ־5 ק"מ מהכניסה הראשית למכרה. קבוצה של 33 אנשים שרדה במשך תקופת שיא של 69 ימים במעמקי האדמה עד לחילוצם. עקב ההיסטוריה הידועה לשמצה של המכרה, התקבלה בתחילה הסברה שהכורים קרוב לוודאי לא שרדו את קריסת הסלעים או שהם ירעבו למוות לפני שהם יימצאו, אם בכלל. ההזדהות החזקה שהפגינה האומה הצ'יליאנית כלפי הכורים וכלפי משפחותיהם וההד הציבורי הרב גרמו לממשלת צ'ילה ליטול את ניהול מבצע החיפוש וההצלה מידיה של בעלת המכרה הפרטית, "חברת הכרייה הראשונה של סן אסטבן". המשאבים הניכרים שעמדו לרשותה של חברת הכרייה הממשלתית, "קודלקו", אפשרו לקדוח במהירות שמונה פירי בדיקה. ב־22 באוגוסט, 17 ימים לאחר שאירעה התאונה, נכתבה הודעה באותיות אדומות גדולות שהוצמדה לקצה של מקדח, כאשר הוא הועלה אל פני השטח ולאחר שהוא חדר לאזור שצוותי החיפוש סברו שבו נמצאים העובדים הלכודים. על גבי ההודעה נכתב בפשטות: "אנחנו בסדר במקלט, ה־33". כמעט כל 33 הכורים שחולצו, היו במצב רפואי מניח את הדעת. שניים מהכורים סבלו מצורנת, אחד מהם מדלקת ריאות ואחרים סבלו מדלקות בשיניים ומבעיות בקרנית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 באוגוסט 2024	מפעילות הקלוטרונים עבדו 24 שע6ת ביממה קלוטרון הוא מכשיר שתוכנן ופותח לצורך העשרת אורניום בראשית הגישושים המדעיים של פרויקט מנהטן, שבו פותחו ויוצרו פצצות האטום במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא פותח על ידי הפיזיקאי האמריקאי ארנסט לורנס על בסיס המצאתו הקודמת, הציקלוטרון, לצורך הפרדת איזוטופים. הקלוטרון שימש להעשרת אורניום בקנה מידה גדול במפעל Y-12 באתר הגרעיני הגדול באוק רידג' שבמדינת טנסי. הקלוטרון דומה בעקרון פעולתו לעקרון הפעולה של ספקטרומטר מסה. חומר מיונן מואץ על ידי שדות חשמליים, ומוסט ממסלולו באמצעות שדות מגנטיים. היונים מתנגשים לבסוף בלוח, ומייצרים זרם חשמלי מדיד. מכיוון שליונים של איזוטופים שונים של אותו חומר ישנו מטען חשמלי זהה אך מסותיהם שונות, האיזוטופים הכבדים יותר מוסטים פחות על ידי השדה המגנטי, מה שגורם לקרן החלקיקים להתפצל לכמה אלומות כתלות במסה, כשכל אלומה פוגעת בלוח במקום שונה. ניתן לחשב את מסת היונים על פי עוצמת השדה המגנטי והמטען החשמלי של היונים. במהלך מלחמת העולם השנייה פותחו ויוצרו באוק רידג' קלוטרונים שהתבססו על עיקרון זה כדי להפיק כמויות ניכרות של אורניום-235 ברמת ניקיון גבוהה, שהוא האיזוטופ הבקיע של אורניום ששימש בפצצה. ההפרדה לצורך קבלת איזוטופ זה התבצעה על ידי ניצול הבדל המסה (הקטן) בינו לבין האיזוטופים האחרים (הבלתי בקיעים) של האורניום. האורניום המועשר שיוצר באמצעות הקלוטרונים שימש בפצצת האטום "ילד קטן" שהוטלה על הירושימה ב-6 באוגוסט 1945. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 באוגוסט 2024	שער מהדורת סביוניטה שכ"ז של פרקי דרבי אליעזר פרקי דרבי אליעזר (בראשי תיבות: פדר"א) שנערך במאה השמינית הוא ממדרשי האגדה הנפוצים ביותר: הוא שרד בכתבי יד רבים מאוד, חכמי הדורות מרבים להשתמש בו ולצטטו, והוא נדפס ביותר מחמישים מהדורות. כמה מנהגים הנפוצים עד לימינו מקורם בחיבור זה. פדר"א יוצא דופן בנוף הספרות המדרשית מכמה וכמה בחינות. יש בו יסודות של המקרא המשוכתב, והוא רגיל להשתמש גם במקורות לא תלמודיים (וביניהם, ספרות חיצונית של ימי בית שני, ספרות אסלאמית ופיוטים) לא רק בענייני אגדה, אלא אף בענייני הלכה. החיבור הוא בעל מבנה חסר, ונחלקו החוקרים אם היו בו פרקים שאבדו, או שהמחבר לא הצליח להשלימו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 באוגוסט 2024	נחליאלי לבן נַחֲלִיאֵלִי לָבָן הוא מין ציפור שיר קטנה ממשפחת הנחליאליים. המין נפוץ ברוב חלקי אירופה ואסיה ובחלקים מצפון אמריקה, והוא ניזון מחרקים וחי באזורים פתוחים, בעיקר סמוך למקורות מים ונחלים (ומכאן שמו בעברית). הנחליאלי מקנן בתוך קירות אבן טבעיים או מלאכותיים. הנחליאלי הוא ציפור קטנה. צבעיו הם לבן, אפור ושחור. אורך גופו כ-20 סנטימטר, אורך זנבו כ-9 סנטימטר, משקלו נע בין 18 ל-28 גרם ומוטת כנפיו 26 עד 30 סנטימטר. זנבו ארוך יחסית לגופו, בצבעי שחור ולבן. בממוצע, הנחליאלי הזכר גדול במקצת מהנקבה. קריאתו האופיינית היא דו או תלת-הברתית. שירת הזכר פשוטה יחסית, וכוללת רצף הברות חדגוניות, הפסקה, עוד רצף הברות, עוד הפסקה וכן הלאה. הנחליאלי הוא ציפור ידידותית מאוד, והוא נפוץ במשכנות האדם. לנחליאלי המצוי השפעה תרבותית רבה: הוא נבחר לציפור השנה של שנת 2011 על ידי איגוד שימור הציפורים הרוסי, וכן הוא הציפור הלאומית של לטביה. הוא מוכר בישראל כמבשר בואה של עונת הסתיו. אף שאוכלוסייתו מצטמצמת באירופה, הנחליאלי איננו מוגדר כמין בסכנת הכחדה. הנחליאלי נפגע משינוי, מהרס ומזיהום מקומות המחיה הלחים. בעבר נפגע גם משימוש נרחב בחומרי הדברה רעילים בחקלאות, אך נכון לראשית המאה ה-21 הצטמצמה השפעתו של גורם זה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 באוגוסט 2024	תיאור התמונה הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי הייתה תקיפה בנשק גרעיני שביצעה ארצות הברית פעמיים נגד האימפריה היפנית בהוראת נשיא ארצות הברית הארי טרומן, בימיה האחרונים של מלחמת העולם השנייה. פצצת האטום שזכתה לכינוי "ילד קטן" הוטלה על העיר הירושימה ב-6 באוגוסט 1945; פצצה גרעינית נוספת, שזכתה לכינוי "איש שמן", הוטלה על העיר נגסאקי שלושה ימים לאחר מכן, ב-9 באוגוסט. הטלת שתי פצצות האטום על יפן הייתה השימוש המבצעי הראשון – והיחיד – שנעשה בנשק גרעיני עד היום. בין 90 ל-146 אלף בני אדם נהרגו בהירושימה ובין 39 ל-80 אלף בני אדם נהרגו בנגסאקי במהלך ארבעת החודשים שלאחר הטלת פצצות האטום. כמחצית מההרוגים קיפחו את חייהם ביום הטלת פצצת האטום, ואילו השאר נהרגו כתוצאה מהשפעות הלוואי של הפצצות, שכללו כוויות ותסמונת קרינה חריפה. הרוב המוחלט של ההרוגים בשתי הערים היו אזרחים בלתי מעורבים במלחמה. ב-15 באוגוסט, שישה ימים לאחר הטלת פצצת האטום על נגסאקי, הודיע הירוהיטו, קיסר יפן, על כניעה ללא תנאי לבעלות הברית. ב-2 בספטמבר חתמו היפנים על הסכם הכניעה הרשמי, שהיה אקט הסיום של המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט ושל מלחמת העולם השנייה. התפקיד שמילאו פצצות האטום הללו בכניעתה של יפן וההצדקה האתית לשימוש בהן שנויים במחלוקת עד עצם היום הזה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 באוגוסט 2024	דגם בקנה מידה 1:10 של "ואסה" במוזיאון ואסה ואסה היא אוניית מלחמה שוודית מן המאה ה-17, שטבעה בהפלגת הבכורה שלה, ב־10 באוגוסט 1628, בכניסה לנמל סטוקהולם. האונייה, שנשאה 64 תותחים והייתה בעלת עוצמת האש הגדולה ביותר בזמנה, טבעה בהפלגתה הראשונה לאחר שיט של פחות ממייל ימי אחד. משב רוח חזק ופתאומי ערער את יציבותה, היא נטתה על צדה, התמלאה מים ושקעה לנגד עיניהם של אלפים מתושבי סטוקהולם שצפו בה מן החוף. ליקויים ביציבותה של "ואסה" התגלו עוד קודם לכן, אך איש מהאחראים על בנייתה והשטתה לא העז להצביע על כך בפני המלך גוסטב השני אדולף, שדחק שוב ושוב להכניסה מיד לשירות פעיל. ב־1961, 333 שנים לאחר טביעתה, נמשתה "ואסה" כשחלק גדול מגופה שלם. העלאתה מקרקעית הים הייתה מבצע חסר תקדים במורכבותו ובהיקפו והיא ציון דרך חשוב בתולדות המחקר הארכאולוגי הימי. שרידי גוף האונייה והממצאים הרבים שהתגלו בתוכה ובסביבתה הועברו אל מבדוק מקורה לשם שימור ומחקר. ב־1988 הועתקה האונייה המפוארת אל מוזיאון שנבנה במיוחד עבורה במבדוק הישן של הצי באי יורגורדן שבסטוקהולם. היום "ואסה" היא אתר תיירות פופולרי בשוודיה, ועד 2007 ביקרו בה למעלה מ־25 מיליון איש. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 באוגוסט 2024	יהדות מרוקו הייתה הקהילה הגדולה ומהקהילות החשובות של יהדות ארצות האסלאם. ראשית התפוצה היהודית במרוקו מתוארכת על פי עדויות ארכאולוגיות למאה ה-2. בעת העתיקה יהודים התגוררו בעיקר בערי החוף של צפון אפריקה המערבית ועסקו במיוחד במסחר. בתחילת המאה ה-8 מרוקו נכנסה תחת כנפי האסלאם. תחת השושלות המוסלמיות יהודי מרוקו ידעו תקופות פריחה תרבותית וכלכלית ותקופות של רדיפות קשות. היחס ליהודים השתנה באופן תמידי בין שליט לשליט, והם סבלו בעיקר בתקופות של אי-יציבות. לאחר גירוש ספרד של שנת 1492 המוני מגורשים הגיעו למרוקו, ושיחקו תפקיד משמעותי בניהול מסחר החוץ והדיפלומטיה של הממלכה. לאחר הפיכת מרוקו למדינת חסות של צרפת בשנת 1912 על פי רוב נהנו היהודים מביטחון רב יותר, וממעמד חברתי וכלכלי משופר. לאורך הדורות יהדות מרוקו הייתה מרכז ליצירה תרבותית, ספרות עשירה ושירה עברית חוברו בה על ידי דורות של מלומדים יהודים. מורשת יהדות ספרד של ימי הביניים השתלבה בתרבות של יהודי מרוקו לאחר גירוש ספרד, והשפעתה ניכרת במסורות המוזיקה, לשונות, פסיקה הלכתית, אמנות ועוד. יהודי מרוקו שמרו על זיקה חזקה לארץ ישראל לאורך הדורות, וקבוצות של יחידים עלו לארץ והיוו חלק משמעותי מהיישוב הישן. ניצני הפעילות הציונית המודרנית הופיעו החל מראשית המאה ה-20, ואיתם החלה להתגבר העלייה ממרוקו. גורמים חיצוניים כגון פרעות כנגד יהודים גם כן האיצו את קצב העלייה. לאחר הקמת מדינת ישראל ועד שנת 1967 עלו לישראל למעלה מ-250,000 יהודים ממרוקו, ואחרים היגרו לארצות אירופה וצפון אמריקה ובעיקר לצרפת. כיום נותרו במרוקו עצמה כ-2,500 יהודים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 באוגוסט 2024	We Are Never Ever Getting Back Together (אנחנו לעולם לא נחזור להיות ביחד) הוא שיר מתוך "Red", אלבום האולפן הרביעי של הזמרת-יוצרת האמריקאית טיילור סוויפט. הוא נכתב על ידי סוויפט, מקס מרטין ושלבק והופק על ידי שני האחרונים. השיר יצא לרדיו על ידי ביג מאשין רקורדס ב-13 באוגוסט 2012 כסינגל המוביל מהאלבום, והוא הרצועה השמינית באלבום. מילות השיר מתארות את תסכולה של סוויפט ממאהב לשעבר שרוצה לחדש את יחסיהם. השיר זכה לביקורות חיוביות; מגזין ה"רולינג סטון" הציב את השיר במקום השני ברשימת השירים הטובים ביותר לשנת 2012, ובסקר סוף השנה של "טיים מגזין" הגיע השיר למקום הרביעי. השיר קיבל מועמדות לפרס הגראמי להקלטת השנה ומועמדות לפרס בחירת הקהל לשיר האהוב של השנה. השיר זכה להצלחה מסחרית מיידית, והיה השיר הראשון בקריירה של סוויפט שהגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד הוט 100, לשם זינק מהמקום ה-72. הווידאו קליפ עבור השיר יצא באוגוסט 2012. הווידאו קליפ היה הראשון שהוצג ברזולוציית 4K, וזכה לביקורות חיוביות ממבקרי המוזיקה. בשיר הגיע למעמד פלטינה משושת לפי איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA). השיר הוא אחד מהסינגלים הנמכרים ביותר בעולם, עם מכירות ברחבי העולם של מעל 7 מיליון עותקים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 באוגוסט 2024	We Are Never Ever Getting Back Together (אנחנו לעולם לא נחזור להיות ביחד) הוא שיר מתוך "Red", אלבום האולפן הרביעי של הזמרת-יוצרת האמריקאית טיילור סוויפט. הוא נכתב על ידי סוויפט, מקס מרטין ושלבק והופק על ידי שני האחרונים. השיר יצא לרדיו על ידי ביג מאשין רקורדס ב-13 באוגוסט 2012 כסינגל המוביל מהאלבום, והוא הרצועה השמינית באלבום. מילות השיר מתארות את תסכולה של סוויפט ממאהב לשעבר שרוצה לחדש את יחסיהם. השיר זכה לביקורות חיוביות; מגזין ה"רולינג סטון" הציב את השיר במקום השני ברשימת השירים הטובים ביותר לשנת 2012, ובסקר סוף השנה של "טיים מגזין" הגיע השיר למקום הרביעי. השיר קיבל מועמדות לפרס הגראמי להקלטת השנה ומועמדות לפרס בחירת הקהל לשיר האהוב של השנה. השיר זכה להצלחה מסחרית מיידית, והיה השיר הראשון בקריירה של סוויפט שהגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד הוט 100, לשם זינק מהמקום ה-72. הווידאו קליפ עבור השיר יצא באוגוסט 2012. הווידאו קליפ היה הראשון שהוצג ברזולוציית 4K, וזכה לביקורות חיוביות ממבקרי המוזיקה. בשיר הגיע למעמד פלטינה משושת לפי איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA). השיר הוא אחד מהסינגלים הנמכרים ביותר בעולם, עם מכירות ברחבי העולם של מעל 7 מיליון עותקים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 באוגוסט 2024	שרה ברייטמן שרה ברייטמן (נולדה ב-14 באוגוסט 1960) היא זמרת סופרן, פזמונאית, שחקנית, רקדנית ומוזיקאית קלאסית אנגלייה. ברייטמן החלה את הקריירה שלה כחברה בלהקת המחול הוט גוסיפ והוציאה כמה שירי דיסקו כזמרת סולו. ב-1981 היא עשתה את הופעת הבכורה שלה בתיאטראות וסט אנד ב"קאטס" ופגשה את המלחין אנדרו לויד ובר, לו נישאה מאוחר יותר. היא המשיכה לככב במחזמרים בווסט אנד ובברודוויי, כולל "פנטום האופרה", במסגרתו גילמה את דמותה של כריסטין דאי. אלבום המחזמר, The Phantom of the Opera, יצא בפורמט תקליטור ב-1987 ונמכר ב-40 מיליון עותקים ברחבי העולם – אלבום המחזמר הנמכר ביותר בכל הזמנים. הדואט של ברייטמן משנת 1996 עם זמר הטנור האיטלקי אנדראה בוצ'לי, "Time to Say Goodbye", דורג בראש המצעדים בכל רחבי אירופה והפך לשיר המצליח והנמכר ביותר בכל הזמנים בגרמניה; הוא נשאר בראש המצעד של המדינה במשך 14 שבועות רצופים ונמכר בלמעלה משלושה מיליון עותקים. בהמשך זכה להצלחה בינלאומית ונמכר בלמעלה מ-12 מיליון עותקים ברחבי העולם, אחד מהשירים הנמכרים ביותר בכל הזמנים. על שיר זה קיבלה ברייטמן למעלה מ-200 תוארי זהב ופלטינה ב-38 מדינות שונות. בשנת 2010 הוכתרה על ידי בילבורד כאמן הקלאסי החמישי המשפיע והנמכר ביותר בעשור הראשון של המאה ה-21 בארצות הברית (אלבומיה ושיריה נמכרו בלמעלה מ-6.5 מיליון עותקים במדינה). בשנת 2012 מונתה ברייטמן לאמן אונסק"ו לשלום בין השנים 2012–2014, על "מחויבותה למטרות הומניטריות וצדקה, כמו גם תרומתה לאורך הקריירה האמנותית שלה, לקידום דיאלוג תרבותי וחילופי תרבויות, תוך מסירותה לאידיאליזם ולמטרותיו של הארגון". ב-2014 היא החלה להתאמן לקראת מסע לתחנת החלל הבינלאומית, שנדחה מסיבות לא ידועות. ברייטמן זכתה לעיטור "Cavaliere" ("אביר/ה") במסדר ההצטיינות של הרפובליקה של איטליה ב-2 ביוני 2016, ותואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת הרטפורדשייר בשנת 2018, כהוקרה על תרומתה הבולטת למוזיקה ולתיאטרון. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 באוגוסט 2024	באמונה המוסלמית, המהדי הוא גואל העולם (בדומה למשיח ביהדות), אשר יגיע בקץ הזמנים, יושיע את העולם מאלימות ומאי-צדק, ויחזיר את האסלאם למסורותיו המקוריות של הנביא מוחמד. המידע על המהדי אינו מופיע בקוראן אלא בקובצי המסורות שבעל-פה – החדית' – השונים לעיתים בין הסונה לבין שיעה. על כן גילו, מוצאו, ולטענת מספר חוקרים סונים, שאלת עצם קיומו – שונים מאוד בין שני הפלגים העיקריים באסלאם. במהלך ההיסטוריה, הציפייה למהדי התעצמה בעת שגברו קשייה של הקהילה השיעית, בשל רדיפת השליטים הסונים את התומכים במשפחת עלי, שראו את עצמם מנושלים מעמדת הכוח הראויה להם. האמונה במהדי שיחזור לעולם ויעשה צדק, הקלה על המאמינים להתמודד עם קשיי היום-יום. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 באוגוסט 2024	הכניסה לחצר הפנימית בבית פיינגולד בירושלים שלמה פיינגולד היה יזם, מוציא לאור ועיתונאי שפעל בארץ ישראל בסוף המאה ה-19 ובעשורים הראשונים של המאה ה-20. פיינגולד, שנולד כיהודי ואף למד בישיבת וולוז'ין, התקרב לכת "בני ישראל הבריטים", ובשל כך נודע ברבים כמומר, אף כי ספק אם המיר את דתו. בשל אמונותיו הדתיות, ובשל אורח חייו ומנהגיו יוצאי הדופן, נתקל פיינגולד ביחס שלילי של היהודים בני דורו, ואף הונצח בספרו של ש"י עגנון "תמול שלשום" בכינוי "המשומד". עם זאת, היה פיינגולד יזם רב תושייה, שהותיר אחריו מבנים יוצאי דופן בירושלים, בתל אביב, בטבריה ובעפולה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 באוגוסט 2024	המבצר הצלבני שימש כעמוד השדרה של מערכת השלטון הצלבנית וחשיבותו חרגה מעבר לתפקידם הצבאי של המבצרים כמגיני דרכים, גבולות וערים. המבצרים שימשו כמרכזים מנהלתיים, כלים להבטחת השליטה והשלטון של האליטה הפרנקית, שתמיד הייתה בעמדת נחיתות מספרית בקרב האוכלוסייה של ארץ הקודש, אשר הייתה עוינת ברובה. שרידי המבצרים הצלבניים בולטים בנוף ארץ ישראל, לבנון, ירדן וסוריה - עדות לתנופת הבנייה חסרת התקדים של שליטי ממלכת ירושלים ויתר המדינות הצלבניות. מדינות אלו התקיימו בזכות ארגון צבאי ייחודי, שנשען על צבא ומערכת ביצורים גדולת ממדים שהיא, כדברי פרופ' יהושע פראוור, "החלק המקורי והמרשים ביותר של היאחזות הצלבנים במזרח". הצלבניים שאבו את השראתם בבניית מבצריהם בעיקר מידע אדריכלי אירופאי, אך גם מידע ביזנטי ומוסלמי עשיר שנאסף במהלך מסעי הצלב. הצלבנים לא רק שתכננו ובנו מבצרים ומערכות ביצורים, המהווים סינתזה בין מערב למזרח, אלא גם התעלו על מוריהם ובנו מבצרים ובהם פתרונות מוצלחים, שהפכו בתורם לאבני בניין בסיסיות באדריכלות הצבאית האירופאית של ימי הביניים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 באוגוסט 2024	ארדי ארדיפיתקוס רמידוס הוא מין נכחד של הומינין שחי במזרח אפריקה בתקופת הפליוקן, לפני כ-4.4 מיליון שנה, ומילא תפקיד מפתח באבולוציה של האדם. מאובני רמידוס, בהם שלד וגולגולת שלמים יחסית של נקבה שזכתה לכינוי הפופולרי "ארדי", התגלו באזור האוואש התיכון באתיופיה על ידי צוות חוקרים בינלאומי גדול בראשות הפלאואנתרופולוג האמריקני טים וייט, ופורסמו לראשונה בפירוט רק בשנת 2009. על-פי הסברה, רמידוס קרוב מאוד לאב הקדמון המשותף של האדם המודרני והשימפנזה, שאת קיומו מסיקים מתוך רצפי הגנום של שני מינים אלו, והוא ככל הנראה אביהם הקדמון של האוסטרלופיתקנים ודרכם האדם. רמידוס הוא גם המאובן הראשון השופך אור על התפתחות ההליכה על שתיים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 באוגוסט 2024	פוטונים הנפלטים בקרן קוהרנטית מלייזר הפוטון הוא החלקיק היסודי הנושא את הכוח האלקטרומגנטי. הוא אחראי לתופעות הקרינה האלקטרומגנטית השונות בכל אורכי הגל, ובכלל זה מגוון רחב של תופעות פיזיקליות הכוללות את הראייה והצבעים של האור הנראה, שידורי הרדיו, קרינת רנטגן וכו'. לפוטון, כמו לחלקיקים אחרים, ישנן תכונות הן של גל והן של חלקיק, תופעה הנקראת "דואליות גל-חלקיק". פוטון שעובר אינטראקציה מלאה עם אטום או מולקולה נבלע ומוסר (או נפלט ומקבל) את כל האנרגיה שלו תוך כדי כך. בעקבות האינטראקציה, עוברים האטום או המולקולה עירור או יינון. עבור אור בתחום הנראה, האנרגיה הנישאת על ידי פוטון יחיד היא כ-‎4×10-19‎ ג'אול, שהיא כמות האנרגיה שמספיקה לעורר מולקולה יחידה של תא קולט אור בעין, וליצור בכך אות עצבי שהוא הבסיס הפיזיולוגי לראייה. פוטונים יכולים להיפלט מגרעין אטום לא יציב בצורת קרינת גמא, וכמו כן הם יכולים להיפלט על ידי חלקיקים טעונים בתנאים מסוימים. כל השדות החשמליים והמגנטיים ניתנים לתיאור באמצעות פוטונים. לפי המודל הסטנדרטי של פיזיקת החלקיקים, קיומו של הפוטון הוא תוצאה של הדרישה כי לחוקים הפיזיקליים תהיה סימטריה מסוימת בכל נקודה במרחב-זמן. תכונות הפוטונים, כגון מטען חשמלי, מסה וספין, נקבעות על ידי מאפייני סימטריה זו (סימטריית כיול). לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 באוגוסט 2024	הפארק הלאומי והפארקים המדינתיים רדווד שוכנים לאורך החוף הצפוני של קליפורניה שבארצות הברית, ושטחם הכולל הוא 534 קמ"ר. המאפיין העיקרי של מערכת הפארקים הוא עצי רדווד, הנמנים עם האורגניזמים הגבוהים ביותר בכדור הארץ. בנוסף ליערות הרדווד הפארקים הם גם אזור השימור של מערכות פלורה, פאונה, ערבות דשא, משאבים תרבותיים, נהרות ונחלים, ו-60 ק"מ של קו חוף בתולי. שטח יערות הרדווד בחוף הצפוני של קליפורניה היה גדול יותר בעבר, אך בעקבות שנים רבות של כריתת עצים בלתי מבוקרת החלו גורמים שונים לפעול למען שימור הסביבה הטבעית של האזור. הפארק הלאומי רדווד הוקם ב-1968, ועד לאותה תקופה נכרתו כבר כ-90% מיערות הרדווד. ב-1994 שילבו שירות הפארקים הלאומיים ומחלקת הפארקים והפנאי של קליפורניה את הפארק הלאומי רדווד עם שלושה פארקים מדינתיים בעלי אותו שם, על מנת ליצור הנהלה משותפת שתנהל את היערות והקרקעות הלחות כיחידה אחת. אופן שיתוף הפעולה הזה בין הרשויות הפדרליות לרשויות המקומיות הוא היחיד מסוגו בארצות הברית. במערכת האקולוגית של הפארקים גדלים מספר בעלי חיים מאוימים. מתוך הכרה במערכת האקולוגית הנדירה ובהיסטוריה התרבותית שבפארקים, הכריז ארגון אונסק"ו על הפארקים כעל אתר מורשת עולמית ב-5 בספטמבר 1980, וכשמורה ביוספרית בינלאומית ב-20 ביוני 1983. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 באוגוסט 2024	"הדיבוק" מאת אנ-סקי מועלה בתיאטרון יידי בפולין בשנות העשרים התיאטרון בשפת היידיש התפתח והגיע בתקופה של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 לשיא שנמשך עד לזמן קצר לפני מלחמת העולם השנייה. מרכזו היה באזורים היהודיים התוססים במזרח אירופה ובמרכזה, אך ניתן היה למוצאו גם בפריז, בלונדון, בברלין ואולי יותר מכל בניו יורק. התיאטרון הציג רפרטואר רחב של סגנונות מאופרטה ומלודרמה ועד לדרמה אקספרסיוניסטית. בעשורים שבהם התקיים התפתח התיאטרון היידי לכלל תרבות תיאטרון שלמה ועשירה, ולה כותבים קאנוניים כש. אנ-סקי, אברהם גולדפדן ואיציק מאנגר, וכוכבי במה כדז'יגאן ושומאכר. מלחמת העולם השנייה והשואה, ששמו קץ לציוויליזציה היהודית בת מאות השנים במזרח אירופה, על כל גווניה, גזרו גם כליה על תיאטרון היידיש; הרוב המכריע של יוצריו וקהל היעד שלו נרצחו על ידי הנאצים. אולם למרבה הפלא תיאטרון היידיש הוסיף לפעול לסירוגין גם בתוך החורבן, ואף הצליח לקיים סוג של חיים לאחר המוות במזרח אירופה שלאחר המלחמה. בישראל, בה הפגין הממסד בעבר סלידה מתרבות היידיש, המשיכה היצירה בתיאטרון היידיש, והוקם תיאטרון יידישפיל הזוכה לקהל צופים נאמן, ובו שחקנים כשמואל עצמון, כיענקל'ה בודו וכיעקב אלפרין. בשנת 1996 חוקקה הכנסת חוק להקמת רשות לאומית לתרבות היידיש, שתכליתה "לקדם, לסייע ולעודד את היצירה בת זמננו בלשון היידיש". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 באוגוסט 2024	שמואל דוד לוצאטו שמואל דוד לוצאטו (שד"ל; א' באלול תק"ס, 22 באוגוסט 1800 – י' בתשרי תרכ"ו, 30 בספטמבר 1865) היה משורר, פרשן מקרא, בלשן עברי, פילוסוף, חוקר ספרות ומתרגם. איש תנועת ההשכלה היהודית, מראשוני אנשי חכמת ישראל ומן המתונים שבתנועה זו, ראש בית המדרש לרבנים בפדובה שבאיטליה. שד"ל עסק בפרשנות המקרא לפי דרך הפשט. פירש את חמישה חומשי תורה, ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל, משלי ואיוב. כתב ספרי דקדוק לעברית וארמית, תרגם את סידור התפילה לאיטלקית, וערך ספרי שירה, ביוגרפיות וספרי ביבליוגרפיה. שד"ל ביקר את העיסוק בפילוסופיה ובעיקרי היהדות ושלל את הקבלה והמיסטיקה. ראה ביהדות המבוססת על המוסר, את הפכה של תרבות יוון העוסקת בשלמות השכל. הבחירה בעם ישראל, היא לדעתו שליחות להפצת רעיונות המונותאיזם והמוסר בקרב העמים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 באוגוסט 2024	שטח הנחיתה של משלחת צלב הדרום בכף אדייר, אנטארקטיקה, בתוך מושבת פינגווינים (צילום משנת 2001) משלחת צלב הדרום ששמה הרשמי היה המשלחת הבריטית לאנטארקטיקה 1898 - 1900, הייתה הגיחה הבריטית הראשונה של העידן ההרואי של חקר אנטארקטיקה, שקדמה למסעות הידועים יותר של רוברט פאלקון סקוט וארנסט שקלטון. המשלחת, פרי חזונו של החוקר והמורה הבריטי למחצה, יליד נורווגיה, קאשטן בורשקרווינק, הייתה הראשונה שחרפה על יבשת אנטארקטיקה גופא, הראשונה שפקדה את חומת הקרח הגדולה מאז ביקורו של ג'יימס קלארק רוס בשנים 1839–1843, והראשונה שהוציאה לפועל נחיתה על פני חומת הקרח. כמו כן הייתה חלוצה בשימוש בכלבים גוררי מזחלות במסע אנטארקטי. בשובה לאנגליה התקבלה המשלחת ביחס קריר מצד הממסד הגאוגרפי של לונדון, שלא ראה בעין יפה את תפיסת התפקיד שהועידו למשלחת דיסקברי מטעמם. הוצגו גם שאלות בדבר תכונות המנהיגות של בורשקרווינק ונשמעה ביקורת על ההיקף המוגבל של מידע מדעי שהביאה עמה המשלחת. על אף הישגיה פורצי הדרך בשרידה ובמסע באנטארקטיקה, לא הגיע בורכגרווינק למעמד ההרואי של סקוט או שקלטון, ומשלחתו נשכחה עד מהרה בדרמה שאפפה את שני אלה וחוקרים אחרים בעידן ההרואי. עם זאת, רואלד אמונדסן, הראשון שהגיע אל הקוטב הדרומי ב-1911, הצהיר, כי הייתה זו משלחת בורשקרווינק שהסירה את המכשולים הגדולים ביותר למסע אנטארקטי ופרצה את הדרך למשלחות הבאות.	עריכה - תבנית - שיחה
24 באוגוסט 2024	ג'ון אדייר ג'ון אדייר (9 בינואר 1757 – 19 במאי 1840) היה איש צבא ופוליטיקאי אמריקאי. הוא כיהן כמושלה השמיני של קהיליית קנטקי, ואף ייצג אותה בבית הנבחרים של ארצות הברית ובסנאט. בצעירותו התגייס למיליציה המדינית ושירת במלחמת העצמאות האמריקנית, בה נחטף פעמיים והוחזק בשבי הבריטי. בעקבות המלחמה הוא נבחר לשמש כציר בוועדה בקרוליינה הדרומית לאשרור חוקת ארצות הברית. לאחר שעבר לקנטקי בשנת 1786, השתתף אדייר במלחמה נגד האינדיאנים בטריטוריה הצפון-מערבית של ארצות הברית. בשנת 1792 נבחר לכהונתו הראשונה כחבר מלא בבית הנבחרים האמריקני. הוא נבחר לעוד שמונה קדנציות רצופות, ואף כיהן כיושב ראש הבית בשנים 1802–1803, וכציר הוועדה החוקתית השנייה של המדינה בשנת 1799. לאחר שג'ון ברקינרידג' פרש מתפקידו בסנאט הלאומי, מונה אדייר להחליפו. אולם הוא לא הצליח להיבחר פעם נוספת לתפקיד כיוון ששמו נקשר לאישים שסייעו לארון בר בניסיונו, לכאורה, לכונן מדינה חדשה בדרום ארצות הברית. תאוריית קשר זו הופרכה בבית המשפט, אך המעורבים בה צברו ביקורות נוקבות מצד בכירי הצמרת הפוליטית והציבור האמריקאים. אהדת אזרחי קנטקי כלפיו נסקה שוב בעקבות הגנתו על חיילי המדינה מהאשמותיו של הגנרל אנדרו ג'קסון, בהן טען כי הם גילו פחדנות והיו חסרי משמעת בקרב על ניו אורלינס. הוא שב למדינה בשנת 1817, ומונה על ידי אייזק שלבי למזכיר הצבאי של המיליציה המדינתית. בשנת 1820 ניצח במערכת הבחירות למושלות קנטקי, בעיקר בזכות מצעו שהתמקד בשיקום כלכלת המדינה לאחר המשבר שהתחולל שנה קודם לכן והמיתון הכלכלי שבא אחריו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 באוגוסט 2024	בית כנסת בבלגרד יהדות בלגרד היא קהילה יהודית בת מספר עדות, המתקיימת בעיר בלגרד בירת סרביה לפחות מהמאה ה-16 ועד ימינו. בשלהי 1940 הגיעה הקהילה לשיא גודלה, מנתה לפחות 12,000 נפשות והייתה הגדולה בקרב קהילות יהדות יוגוסלביה. תיעוד שניוני ליהודים החיים בבלגרד קיים החל מאמצע המאה ה-14. בתיעוד זה לא מפורטים חיי קהילה. ב-1521 נכבשה בלגרד על ידי צבא האימפריה העות'מאנית ובהדרגה היגרו לעיר יהודים, בעיקר מקרב מגורשי ספרד ופורטוגל. בעיר הוקמה שכונה יהודית, שלימים נקראה דורצ'ול, ובני הקהילה השיגו מעמד כלכלי איתן. בראשית המאה ה-17 הפכה העיר למרכז הלכה, והוקמה בה ישיבה בראשות הרב יהודה לירמה. בשלהי המאה ה-17 מנתה הקהילה 800 נפשות. לאחר קונגרס ברלין הופעל לחץ בינלאומי כבד על הסרבים להחיל שוויון זכויות למיעוטים ובכלל זה ליהודי בלגרד. הסרבים השתהו בתהליך, ורק ב-1888 אושרה חוקה שהסדירה את מתן שוויון הזכויות ליהודים. בשלהי המאה ה-19 החלה פעילות ציונית בקהילה וב-1897 השתתף נציגה בקונגרס הציוני העולמי הראשון. לאחר מלחמת העולם הראשונה וכינון ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים, הייתה הגירה פנימית מקהילות קטנות לבלגרד, ומספר בני הקהילה גדל לכ-8,000 ב-1931, ולכ-12,000 בשלהי 1940. ב-6 באפריל 1941 פלשה גרמניה הנאצית ליוגוסלביה והכניעה את צבאה תוך ימים אחדים. יוגוסלביה חולקה בין מדינות הציר ואזור בלגרד נותר בשליטת הגרמנים. במהלך שואת יהודי יוגוסלביה הושמדו למעלה מ-90 אחוז מיהודי בלגרד. הגברים נשלחו למחנה הריכוז טופובסקה שופה ונורו למוות בגאיות ההריגה ביאיינצי, ביאבוקה ובקומודראז', והנשים והילדים נשלחו למחנה ההשמדה סיימישטה והומתו באמצעות משאיות גז. עד סוף מאי 1942 לא נותרו יהודים בבלגרד עצמה. לאחר שחרור העיר על ידי כוחות הפרטיזנים של טיטו, שבה שארית הפליטה לעיר, וחודשה בה הפעילות הקהילתית. כחלק ממפעל ההנצחה הוקם בעיר המוזיאון להיסטוריה יהודית. לאחר הקמת מדינת ישראל עלו אליה רבים מיהודי בלגרד. בשנות קיומה של יוגוסלביה, השתלבו בני הקהילה בחיים הפוליטיים והכלכליים במדינה, תוך היטמעות באוכלוסייה הכללית ומזעור סממנים לאומיים ודתיים. בראשית שנות ה-90 התפרקה יוגוסלביה והוקמה סרביה, והפעילות הקהילתית חידשה את האופי הלאומי-דתי שלה. ב-2022 התגוררו בבלגרד כ-1,500 יהודים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 באוגוסט 2024	תנין הנילוס התנינאים הם סדרה של בעלי חיים בקבוצת הזאורופסידה הכוללת כ-23 מינים הנפוצים בדרום אסיה, בצפון אוסטרליה, באפריקה ובאמריקה. הסדרה כוללת שלוש משפחות: תניניים, אליגטוריים וגאביאליים. מבין אלו החיים, היצורים הקרובים ביותר לתנינאים הם העופות. היסטוריית המאובנים של התנינאים עשירה מאוד, ותחילתה לפני 200 מיליוני שנים לערך. מבנה גופם מותאם היטב לסביבה, ולכן השתנה רק במידה מועטה בחלוף מיליוני השנים. כך, עורם מכוסה מגנים קרניים קשיחים; זנבם חזק; רגליהם מותאמות לזחילה, להליכה ולריצה גם יחד; גופם שטוח יחסית; מערכות הגוף מותאמות לאורח חייהם המימי למחצה; וחושיהם חדים. שיטות הציד שלהם מגוונות, כשהידועה שבהן היא מארב סבלני לטרפם. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 באוגוסט 2024	ספרייה ספרייה היא מקום בו נאספים בצורה מסודרת ספרים ומקורות מידע נוספים (כגון כתבי עת, עיתונים, והקלטות אודיו ווידאו), במטרה לשמר אותם ולאפשר שימוש יעיל בהם. הספריות פועלות לשמר את הידע האנושי שהצטבר לאורך השנים ולאפשר למשתמשיהן לגשת בצורה יעילה לידע זה. חלק מהספריות משרתות את הציבור הרחב, במטרה להרחיב את הידע של הציבור בכללותו. ספריות אחרות מיועדות לאנשי מחקר ובעלי מקצוע הזקוקים למידע מקצועי לצורך עבודתם. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 באוגוסט 2024	קרב מפרץ הלגולנד היה הקרב הימי הראשון בין הצי הגרמני הקיסרי והצי המלכותי הבריטי במלחמת העולם הראשונה. הקרב התחולל ב-28 באוגוסט 1914 במפרץ הלגולנד מול חופה הצפוני של גרמניה, ובו ניסו הבריטים ליירט את הפטרולים הגרמניים בים הצפוני. הבריטים תכננו להציב מארב למשחתות הגרמניות שסיירו דרך קבע באזור, באמצעות צוללות, משחתות וסיירות קלות. כוח נוסף של סיירות קלות חיפה ממרחק רב יותר, והכוח הבריטי כולו קיבל סיוע משייטת של סיירות מערכה שהמתינה במרחק. הקרב כולו התנהל בתנאי ערפל ואובך שהקשו על שני הצדדים. הקרב הסתיים בניצחון בריטי: ארבע אוניות גרמניות הוטבעו, עוד שלוש נפגעו, וכ-1,200 מלחים גרמניים נהרגו, נפצעו או נפלו בשבי. הבריטים סבלו אבדות קלות בהרבה, ורק סיירת קלה אחת שלהם נפגעה. דעת הקהל הבריטית ראתה בקרב ניצחון גדול, אם כי בתכנון הקרב נעשו טעויות רבות, וגם במהלכו היו הבריטים בני מזל שלא ספגו אבדות רבות בהרבה. ניהול הקרב הגרמני היה שגוי, והוביל לתבוסתם. קיסר גרמניה, וילהלם השני, הושפע מאד מתוצאות הקרב, ובעקבותיו אסר על הצי הגרמני לצאת לפעילות ללא אישורו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 באוגוסט 2024	ג'ון מקיין (1925-2018) ג'ון מקיין היה מדינאי ופוליטיקאי אמריקאי אשר ייצג כסנאטור את מדינת אריזונה בסנאט של ארצות הברית מינואר 1987 ועד מותו. לפני כן כיהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית במשך שתי תקופות כהונה. היה מועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארצות הברית בבחירות לנשיאות ב-2008, אך הפסיד לברק אובמה. מקיין סיים את לימודיו באקדמיה הימית של ארצות הברית ב-1958 ושירת בצי ארצות הברית, כבעל זיקה לצי מהיותו בן ונכד לאדמירלים. הוא שימש כטייס של מטוס תקיפה, ובמהלך מלחמת וייטנאם כמעט נהרג בעקבות תאונה בנושאת המטוסים פורסטל ב-1967. במהלך מבצע רעם מתגלגל, שבו הותקפה האנוי באוקטובר 1967, נפגע מטוסו, והוא נפצע קשה ונשבה בידי הצפון וייטנאמים. מקיין היה שבוי מלחמה עד 1973, ובשבי עונה וסירב לשחרורו המוקדם. הפצעים שספג במהלך המלחמה וכתוצאה מהעינויים, הותירו אותו בעל מגבלות פיזיות לכל חייו. הוא פרש מהצי כקפטן ב-1981 ועבר לאריזונה, שם פתח בקריירה פוליטית. ב-1982 נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית, ושירת בו במשך שתי תקופות כהונה. הוא נבחר לסנאט ב-1987, ונבחר מחדש בחמש מערכות הבחירות הבאות, שהאחרונה בהן נערכה ב-2016. מקיין הצטרף לבחירות המקדימות למועמדות הנשיאותית מטעם המפלגה הרפובליקנית לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2000, אך הפסיד למושל טקסס ג'ורג' ווקר בוש. הוא זכה במועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ב-2008 לאחר שיבה מהמדבר הפוליטי, אך הפסיד בבחירות הכלליות. לאחר הבחירות החל לאמץ דעות ועמדות שמרניות יותר ויותר, והתנגד במידה רבה לפעולותיו השונות של ממשל אובמה, בעיקר בכל הנוגע למדיניות חוץ. ב-2015 מונה ליושב ראש ועדת הכוחות המזוינים של הסנאט. שנה לאחר מכן סירב לתמוך במועמד הרפובליקני לנשיאות דונלד טראמפ. לאחר שאובחן כחולה גליובלסטומה מולטיפורמה ב-2017, הפחית את מעורבותו בפוליטיקה בכלל ובסנאט בפרט בשל טיפוליו הרפואיים. המחלה הכריעה את מקיין בשלהי אוגוסט 2018. ארון קבורתו הוצב ברוטונדה של הקפיטול, וטקס אשכבתו הלאומי שודר מהקתדרלה הלאומית של וושינגטון. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 באוגוסט 2024	מרד החשמונאים, על פי האמן בנו אלקן ביצירתו - מנורת הכנסת מרד החשמונאים הוא מרד של יהודים בשלטון הממלכה הסלאוקית בארץ ישראל, ובתומכיה המתייוונים, שהתרחש בין השנים 167 ל-160 לפנה"ס. לצד מאבק לעצמאות מדינית היה המרד, בין היתר, מאבק על דמותה של החברה היהודית בארץ ישראל. מצד אחד ניצב מרבית העם, נאמני המסורת, ומהצד השני ניצב מיעוט אליטיסטי מתייוון, שרצה להמשיך בביצוע שינויים מרחיקי לכת באופיה של החברה היהודית, בחסות השלטון ההלניסטי. המרד הסתיים בתבוסת המורדים בשדה הקרב, אך בכך לא תמה הפרשה. הממלכה הסלאוקית נחלשה מאוד בעקבות אירועים נוספים שקרו בתקופה זו וכתוצאה מהם לא מימשה את ריבונותה המלאה על יהודה, אף על פי שזכתה בניצחון צבאי בשדה הקרב. יתרה מכך, לאחר המרד החל תהליך איטי של ניתוק יהודה מהממלכה הסלאוקית. בתחילה זכו היהודים באוטונומיה ולאחר מכן ביססו ממלכה עצמאית בארץ ישראל. שם המרד נגזר משמה של משפחת החשמונאים שהנהיגה אותו. ברבות הימים הצמיחה מתוכה משפחת החשמונאים שושלת מלוכה ששלטה בארץ ישראל. לזכר המרד נקבע במסורת היהודית חג החנוכה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
31 באוגוסט 2024	ש"י עגנון פרקים של ספר המדינה הוא אוסף של ארבע סאטירות מאת ש"י עגנון, הנכלל בכרך "סמוך ונראה". בסאטירות לועג עגנון לסדרי הממשל והדיון הציבורי. תחילתם של "פרקים של ספר המדינה" ב"פתיחה לספר המדינה", שלאחריה ארבע סאטירות: החוטפים: על בעיית ריבוי הנאומים ומיעוט המעשים. שלום עולמים: על המחלוקת בעם. קליפת תפוח זהב: על שמירת הניקיון במרחב הציבורי. על המיסים: על הוועדה הממשלתית כפתרון לכל בעיה, ובמקרה זה – הטלת מס לשם התמודדות עם גרעון בתקציב המדינה. אף שהפרקים מופיעים בקובץ "סמוך ונראה" כמקשה אחת, הם נכתבו כל אחד בנפרד, ופורסמו בסדר שונה מזה שבו הם מופיעים בקובץ: "קליפת תפוח זהב" ראה אור ראשון, בשנת 1939, "החוטפים" ו"שלום עולמים" ראו אור בשנת 1942, ואחרונים ראו אור "על המיסים" ו"פתיחה לספר המדינה", ב-1950. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה