טמפל 1
.jpg) | |
| השביט טמפל 1 חמש דקות לפני שפגעה בו הגשושית פגיעה עמוקה | |
| כוכב האם | |
|---|---|
| כוכב אם | השמש |
| מידע כללי | |
| סוג | שביט |
| קטגוריה | שביט מחזורי |
| תאריך גילוי | 3 באפריל 1867 |
| מגלה |
וילהלם טמפל  |
| על שם |
וילהלם טמפל |
| מקום גילוי |
מרסיי |
| מאפיינים מסלוליים | |
| אפואפסיד |
708,655,200 ק"מ (4.737 AU) |
| פריאפסיד |
225,297,600 ק"מ (1.506 AU) |
| ציר חצי-ראשי | 3.146311319263569±0.000000079017 יחידה אסטרונומית |
| אקסצנטריות | 0.5175 |
| זמן הקפה | 5.515 שנים ימים |
| נטיית מסלול | 10.5301° |
| מאפיינים פיזיים | |
| רדיוס קו משווה | 2.83±0.1 קילומטר |
| ממדים | 7.6 (אורך), 4.9 (רוחב) ק"מ |
| נפח | 95.2 קילומטר מעוקב |
| מסה | 7.2×1013 עד 7.9×1013 ק"ג |
| צפיפות ממוצעת | 0.62 גרם/סמ"ק |
| תאוצת הכובד בקו המשווה | 0.034±0.004 סנטימטר לשנייה בריבוע |
| זמן סיבוב עצמי | 40.7 שעות ימים |
| אלבדו | 4 |
| בהירות נראית | 11 |
| בהירות מוחלטת |
12.9 |
  | |
טמפל 1 (באנגלית: Tempel 1) הוא שביט מחזורי שהתגלה ב-3 באפריל 1867 על ידי האסטרונום הגרמני וילהלם טמפל שעבד במרסיי שבצרפת. גודלו של השביט מוערך ב-7.6 קילומטר אורך ו-4.9 קילומטר רוחב. השביט התפרסם כאשר הגשושית פגיעה עמוקה התנגשה בו ב-4 ביולי 2005 לצורכי מחקר.
נתונים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
טמפל 1 אינו שביט בוהק. הבהירות נראית הגבוהה ביותר בה נצפה היא 11+, הרבה מעבר ליכולת האדם לצפות בו בעין בלתי-מזוינת. גודל הגרעין הוא כ-7.6 ק"מ אורך וכ-4.9 ק"מ רוחב.[1] תצפיות של טלסקופ החלל האבל וטלסקופ החלל שפיצר באורך אינפרא-אדום מראות אלבדו נמוך, כ 4%.[2] השביט נמצא לאחרונה בפריהליון ב-5 ביולי 2005, במרחק של 1.506 יחידות אסטרונומיות מהשמש. באפהליון השביט יהיה במרחק של 4.737 יחידות אסטרונומיות מהשמש. זמן הקפתו את השמש כיום הוא 5.515 שנים.
גילוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעת הגילוי, משך ההקפה של השביט סביב השמש היה 5.68 שנים, אך כיוון שהוא עובר במסלולו מדי פעם ליד כוכב הלכת צדק, כח המשיכה של צדק גורם להפרעה במסלולו. ב-1881 עבר טמפל 1 במרחק של כ-0.55 יחידות אסטרונומיות מצדק, והדבר הסיט אותו, והגדיל את נקודת הפריהליון ב-50 מיליון קילומטרים, ואת זמן ההקפה לכ-6.5 שנים. עקב מרחקו זה אבד השביט מעיני האסטרונומים.
בשנות השישים נתגלה השביט מחדש אחרי שאסטרונום אמריקני חישב במדויק את מסלולו. הוא מצא שב-1941 עבר השביט במרחק של 0.41 יחידות אסטרונומיות מצדק וב-1953 במרחק של 0.77 יחידות אסטרונומיות מצדק, וההפרעות שנגרמו כתוצאה מהמעברים קירבו את הפריהליון של השביט אל השמש, והקטינו את משך הקפתו סביבה לכדי 5.55 שנים. בעזרת חישובים אלה עלה בידי האסטרונומית אליזבת' רומר לצלם אותו ב-1968. אמנם צילום אחד לא היה מספיק לחישוב המסלול, אך צילום נוסף ב-11 בינואר 1972 אישש את מסלולו, והוא נצפה מאז בכל מופע.
משימת פגיעה עמוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פגיעה עמוקה (גשושית)
פגיעה עמוקה (Deep Impact) הייתה גשושית של נאס"א שתוכננה ללמוד את ההרכב הפנימי של השביט טמפל 1. הגשושית במשקל 650 ק"ג שוגרה ב-12 בינואר 2005. ב-4 ביולי 2005 בשעה 5:52 UTC חלק של הגשושית התנגש בהצלחה בשביט תוך שהוא משליך לכל עבר אבק ורסיסי סלע מגרעין השביט. התצלומים מההתנגשות מלמדים כי השביט מורכב מהרבה יותר אבק ופחות קרח ממה ששוער תחילה. ההתנגשות יצרה ענן אבק גדול ובוהק שהסתיר את מראה המכתש שנפער. בניגוד למשימות קודמות לשביטים שרק חלפו לידם וצילמו אותם מרחוק, משימה זו הייתה הראשונה שגרמה לפליטת חומר מפני שביט.
משימת NEXT[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכתש הפגיעה שנוצר על ידי הקליע ששיגרה Deep Impact לא נחקר במלואו ביעף הראשון של הגשושית. זו הסיבה שנאסא אישרה את משימת NEXT (קיצור של New EXploration of Tempel 1). משימה זו נעזרה בגשושית סטארדסט שחקרה את כוכב השביט וילט-2 ב-2004. ב-15 בפברואר 2011 חלפה הגשושית במרחק של 181 ק"מ משביט טמפל-1 וזיהתה את מכתש הפגיעה. קוטר המכתש נאמד ב-150 מטר, ובמרכזו התגלתה בליטה בהירה, שנוצרה ככל הנראה כאשר חומר שהתפזר עקב הפגיעה נפל חזרה על גרעין השביט.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Small-Body Database Lookup, ssd.jpl.nasa.gov
- ^ C. M. Lisse, M. F. A'Hearn, O. Groussin, Y. R. Fernández, M. J. S. Belton, J. E. van Cleve, V. Charmandaris, K. J. Meech, C. McGleam, Rotationally Resolved 8-35 Micron Spitzer Space Telescope Observations of the Nucleus of Comet 9P/Tempel 1, The Astrophysical Journal 625, 2005-06-01, עמ' L139–L142 doi: 10.1086/431238
| מערכת השמש | |
|---|---|
| |
| ראו גם: פורטל מדעי החלל |
