קדחת מערב הנילוס בישראל
ב-1941 התפרצה המחלה לראשונה בישראל בסביבות הערים רמת-גן ובני-ברק והיא סווגה כמחלת חום מסיבה בלתי ברורה, רק בתחילת שנות החמישים זוהתה בשמה[1], ומאז תוארו מדי פעם התפרצויות נוספות שלה. מאחר שבאוכלוסיות שאינן בסיכון מהלך המחלה בדרך כלל קל יחסית, מרבית המאובחנים בה הם חולים הלוקים בסיבוכי המחלה, בדרך כלל דלקת המוח ודלקת קרום המוח, אך התפשטותה רבה יותר: ב-1989 נמצא כי אחוז חיילי המילואים בגילאי 40-50 הנושאים נוגדנים לנגיף היה 45%. באוגוסט 2000, לאחר שנראה היה כי בישראל המחלה היא נחלת העבר, לקו במחלה 417 חולים, מהם אושפזו 324 ונפטרו 35.[2]
במחקרים שנערכו נטען כי יש קשר בין התחממות מזג האוויר והופעת גלי חום כבד לעלייה בשיעור התחלואה. לפי דיווחי משרד הבריאות, בשנת 2020 אובחנו בישראל 17 חולים בקדחת מערב הנילוס, שחיו ב-17 יישובים שונים. זוהי ירידה במספר החולים השנתי הנרשם מאז שנת 2017 לפחות.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ סוג חדש של מחלת הקדחת
- ^ משרד הבריאות, מצב קדחת מערב הנילוס (קמ"ה) 2021, באתר https://www.gov.il/he/departments/publications/reports/wnv-2021, 2021