רב"ט אוסטרובסקי מיכאל מוקי ז"ל
Ostrovsky Michael Muki
קורות חיים
מיכאל בן ברוך ומרים. נולד ב-24.7.1929, ח' באב תרפ"ט בחיפה להורים שוחרי-דעת.
האב - רופא-ילדים ידוע. משסיים את חוק לימודיו בבית-הספר התיכון הריאלי בחיפה הלך למקווה-ישראל ללמוד את תורת החקלאות. עוד בשבתו על ספסל הגימנסיה חלה תמורה גדולה בחייו והרגיש כי זרים לו מעתה חיי העיר. הציקה לו שאלת-הנעורים "לאן?" ולאחר לבטים נפשיים החליט להצטרף לגרעין-הכשרה. הצטרף להכשרת גבע, בגדוד הראשון של חטיבת יפתח. במסגרת הפלמ"ח נשלח לגליל והשתתף בפעולה נגד מלכיה, ונפצע בה. הלך לקרב ללא היסוסים, בכוח האידיאל שלו. עם הכרזת הגיוס התגייס לצבא הגנה לישראל. לקראת ההפוגה הראשונה הורדה חטיבת "יפתח" לאזור המרכז ונטלה חלק בלחימה באזור לטרון. עם חידוש הלחימה בתום ההפוגה הראשונה השתתפה החטיבה במבצע "דני" ובליל 17-18 ביולי 1948, לקראת תחילת ההפוגה השנייה, תפס גדוד "העמק" את שילתא ומשלט בחלקו המזרחי של רכס כוריכור כדי לאיים על אגפו של מערך הלגיון בלטרון. עם בוקר התברר כי כוח לגיון מחזיק בחלקו המערבי, השולט, של הרכס. האויב תקף את הכוח במשלט משני כיוונים בסיוע שריוניות וזה נאלץ לסגת. בנסיגה הקשה בשטח פתוח הנתון לאש צולבת נפלו רבים ומהלוחמים ומיכאל ביניהם ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948). נפילתו בשדה הקרב הייתה המשך וסוף להגשמת תכלית חייו. ביום י"א באדר תש"י (28.2.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.
אלבום תמונות
מפרי עטו
מפרי עטו
מפרי עטו - כניסתי לגרעין
בבואי למקוה חייתי בהרגשה שעזבתי איזו חברה מאחורי. חברה שחייתי בה את מיטב שנותי, אשר נתנה לי את הרוח החלוצית ועודדה אותי בהרבה, וכך חייתי באשליה זו כמעט שנה, ולא הרגשתי שאני מתרחק מגוף זה שהייתי קשור אתו קשרים כה אמיצים. אך מפעם לפעם באה המחשבה ללבי והטרדתני - לאן? ככה התלבטתי עד שנכנסה בי ההכרה שכאן מקומי ומכאן המשך חיי. כי החברה ההיא בעיר כבר רחוקה ממני, וערכיה שונים מערכי. החלטה זו החלטתי עוד לפני יסוד גרעיננו, וכך לא היה לי שום עכוב להיות עם מיסדי הגרעין.
הרבה דובר בינינו על דרך חיים משותפת, ועל הגרעין. פעולות מעשיות לא היו לנו, אך כבר היו לנו פעולות אשר לכדו את הכתה ושמשו כבסיס לכל מה שהתרחש אחר כך. בפעולות אלה היינו יושבים ושרים בלבד. קראנו לזה "פעולת גרעין". אך כמובן מבחינה מעשית לא היה לזה כל ערך, חוץ ממה שהזכרתי קודם...
מתוך הספר "לזכר הי"א", הכשרת גבע תש"ט
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח
מפרי עטו
ממכתביו
... אצלנו כפי שאת מתארת לך הכל בסדר. חסר מי שהוא - שלמה. מקומו עוד חלל ריק. עוד אין אנו יכולים לתאר לעצמנו את העדרו. מפעם לפעם נפלט שמו כלאחר יד כאילו היה קיים, אך מיד נזכרים ושותקים. החברה בכלל די בסדר. אנחנו מקיימים עד כמה שאפשר ערב פינג'אן או קומזיץ, או סתם יושבים ושרים על יד המדורה. היו לנו גם שיחות גרעין, והחלטנו על הקמת מחסן משותף וקופה משותפת. זה מתגשם במשך הזמן.
חזית לטרון, 30.6.1948
... אני מקווה שזה יהיה המכתב האחרון מ"החור הנאלח" הזה. אנחנו מתחילים לשנוא את המקום הזה מיום ליום, ביחוד שאנחנו כתה בודדת שנמצאת במקום מרוחק מכל החברה.
בתחילה כמו שסיפרתי לך נסענו לירושלים לליווי. חשבתי שאראה משהו, אבל האמת - אין מה לראות. מה שקונים עולה כסף תועפות. ובכלל האנשים קשים שם במלוא מובן המילה בכל התנהגותם. אינני יודע אם יש להאשים אותם אחרי שהם סבלו רעב במשך זמן רב, אך העובדה קיימת.
מכתבו האחרון -בלי תאריך
... אני כותב לך את המכתב הזה מכפר שנכבש. רק הבוקר כבשנו אותו בלי התנגדות. אמנם אנחנו לא היינו הפורצים, אבל הגענו תיכף לאחר הפריצה. הגענו לגורן וישנו כמו מתים. כשהאיר היום התחלנו ללכת לחפש "מציאות". בבוקר בא לכפר אוטו ערבי חדש לגמרי. הם לא ידעו שהכפר נכבש וכך הרווחנו אוטו לפלוגה, חבל שלא לגרעין שלנו.
נו, מספיק על המלחמה, יש עוד ענינים לספר. עוד לפני היציאה היתה פעולת גרעין. זאת היתה, נדמה לי, הפעולה הראשונה שבאמת דנו על עניננו בכובד ראש. היתה בסמינר פגישת הכרות. כל הכשרה שחשבה את עצמה לשונה בתולדותיה מן האחרות סיפרה על עצמה, וממנה למדנו גם אנחנו.
אני מסיים את המכתב, מי יודע מי יגיע קודם לחוה - אני או המכתב...
אריכא
מתוך הספר "לזכר הי"א", הכשרת גבע תש"ט
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח