קוראות יקרות, קוראים יקרים,
קשה מאוד לכתוב היום. אנחנו במתח מטורף, לא יודעים מה יוליד יום, ובעיקר מקווים שנצליח לעבור את הימים הקרובים עם כמה שפחות מוות וחורבן. אף שאין הוראות חדשות מפיקוד העורף אירועים מתבטלים, ובכלל – איך אפשר להתעסק באמנות ובתרבות בזמן חרדה שכזה?
ובכל זאת, השבוע פרסמנו מספר טקסטים שאנחנו גאים בהם וממליצים לכם לקרוא. אולי אפילו תמצאו בהם הסחת דעת בריאה. במאמר מתוך ספר האמן "תגיד משהו על הים" של אסף עיני כותבת דורי בן אלון: "תצלומי האמנות של עיני מבצעים למעשה פרפורמנס של צילום אופנה המשוקע במנגנון קפיטליסטי. הם מציגים פרפורמנס של גבריות, תוך כדי הצבעה על הפער בין המבצע והתפקיד המבוצע על ידו; הם מציגים יופי תוך הצבעה על המורכבות הפוליטית שקשורה בהתענגות על יופי כזה". בן אלון כתבה גם על המרחב במיצב הווידאו "מניפסטו" של יוליאן רוזפלדט בגיליון 05 במהדורת הדפוס של ערב רב, שזמין עכשיו לקריאה גם באתר.
קרן גולדברג כותבת על התערוכה "שורש רע" בבית האמנים, ירושלים: "התערוכה מצליחה לחמוק הן מבנאליות והן ממטיפנות, מפני שאינה בוחרת צד בוויכוח לגבי הרוע האנושי בכלל, או בנוגע להתממשות הרוע כאן ועכשיו בפרט. ובניגוד לתערוכות נושא אחרות, תערוכות שהן 'על' משהו, היא לא שואפת להקיף את הנושא, לחקור אותו או ללמד אותו'.
לאתר אפילו נוסף כפתור "כתבות נוספות", ועכשיו אפשר לגלול עד האינסוף ומעבר לו בארכיון רב השנים שלנו, ולברוח מהמציאות אל העולם הנפלא של האמנות.
כמו כן, גיליון 07 הגיע ממש היום לנקודות האיסוף, כך שאפשר לקרוא אותנו גם מחוץ למסך. אפשר להזמין כאן.
חנן שפיר / "וריאציות על היביסקוס"
בית האמנים תל אביב
שיח גלריה: שלישי, 6.8.24 בשעה 17:30
נעילה: שבת, 17.8.24
אוצרת: אירית לוין
סדרת התצלומים של פרחי ההיביסקוס שצילם חנן שפיר בשנים 2015–2021 מתמקדת במימיה של בריכה קטנטנה בגן ביתו. דרכה נלכדים מופעיו המרהיבים של פרח זה כשהוא נופל למים, בשיא פריחתו ובשלבי קמילתו, עד להתכלות.
פרח ההיביסקוס מרובה הפנים מצולם במהלך שעות היום והערב, מבודד בתצלומי תקריב ומתועד לצד צמחי מים ועלים, מונח כמעין תכשיט בארוקי במוקד קומפוזיציה דרמטית־לילית, מופיע בהשתקפויות במים של שמיים או של הצמחייה מעל.
יופייה והאסתטיקה של הקמילה; הירוקת; העלים וצמחי המים בבריכה, חלקם צפים ואחרים שוקעים; משחקי צללים; דליחות המים בבריכה לצד אגלי מים על הפרח בשיא פריחתו, יוצרים קומפוזיציות עשירות ופואטיות בטקסטורה ובצבע. פעמים נוצרים מתחים בין ניגודים, כמו בין עכירות לרעננות. עדינות הפרח המופיעה בתצלומים כתחרה עדינה אשר אט אט נמוגה, אוצרת רגעי התבוננות ביופיו של המתכלה והחולף.
חנן שפיר
סדנת "מיינדפול־פוטוגרפי" במסגרת התערוכה "וַדָּאוּת נוֹכְחוּתָם הַחוֹלֶפֶת"
גלריה אינדי, שביל התנופה 6 קומה רביעית
שישי, 2.8.24 בשעה 11:30
נעילת התערוכה: 3.8.24
הסדנה תחשוף את משתתפיה לטכניקה של "צילום מודע". הצילום המודע הוא כלי שמטרתו לסייע לנו להגיע לקשב, לפתח ולחזק מודעות מכוונת ולא שיפוטית כלפי מה שמתרחש סביבנו ברגע זה, מתוך מטרה לשהות ברגע, להפחית לחצים ולפתח חוסן ומשאבי התמודדות. בסדנה נשתמש בראייה שלנו ובעדשת המצלמה כדי להגיע לרווחה נפשית.
ההשתתפות אינה כרוכה בתשלום | הרשמה מראש בטלפון: 054-4682580 או במייל [email protected]
שעות פתיחה: רביעי–חמישי בשעות 11:00–18:00, שישי–שבת בשעות 10:00–14:00
סדנאות קיץ לילדים
במסגרת התערוכה ״ההיסטוריה (המאוירת) של הילדות והילדים״
בית הנסן
חמישי, 1.8.24 בשעה 17:00
סדנה פתוחה לקהל עם הסופרת תמר וייס גבאי ומאיירת הספר, שירז פומן, בשיתוף ״אסטרונאוטית – חנות ספרים על משאית״. סדנה מהנה לילדים, צבעונית ומלאת דמיון, הכוללת איור בזמן אמת של המאירת שירז פומן.
שישי, 16.8.24 בשעות 10:00 ו־12:00
מעבדה חדשנית לבניית משחקים דיגיטליים עם ניצן כהן. סדנה מיוחדת המתאימה לילדים בכיתות ג׳–ז׳, או ילדים צעירים יותר בליווי מבוגר. מגיעים לסדנה עם מחשב נייד שעליו מותקנת התוכנה "קודו", ומגלים עולם חדש ויצירתי.
פרטים נוספים והרשמה בעמוד התערוכה באתר בית הנסן. מהרו להירשם, נותרו מקומות אחרונים!
צילום: דור קדמי
"בצעדים סומים" / תערוכה קבוצתית
במסגרת ״אמנות בצומת״ – פסטיבל הקולנוע ירושלים
מרכז לאמנות ומחקר מעמותה, בית הנסן
נעילה: 26.9.24
אוצרת: ג'ודית לנגלרט
אמנים: דב אור נר, אברהם אילת, גדעון גכטמן, יורם ואלינה גרוס, יוכבד וינפלד, יהושע נוישטיין, ז׳ורז׳ט בלייה וג׳ררד מרקס, חיים מאור, דוד פרלוב
התערוכה הקבוצתית מציגה סרטים קצרים, עבודות וידאו וצילומים משנות ה־70, העשור שבמהלכו הופיעו בישראל לראשונה המיצג, אמנות הגוף והוידאו ארט. האמנים הצעירים שהתנסו במדיומים אלה חקרו דרכים חדשות של חיבור אל החלל והזמן ואל הפרפורמטיביות של הזיכרון באמצעות החייאת העבר בכאן ועכשיו. בשונה מאוד מהקודים המקובלים של הזיכרון הקולקטיבי, האמנים תיעדו פרקטיקות זיכרון חלופיות, אישיות ולעתים שבריריות. הם השתמשו בראש ובראשונה בגוף, ככלי שנועד להקים לתחייה ולשחזר באופן זמני את מה שאבד ונעלם.
העבודות בתערוכה מבטאות עימות בין התייחסות לטראומות משותפות כמו השואה ומלחמת יום כיפור, לבין שאלות של זהות ומגדר, ויחד עם זה מציגות את חוויותיהם האישיות של האמנים. התערוכה מדגימה את האופן שבו הופעתם של מדיומים אמנותיים יכולה להפעיל מחדש דימויים, פעולות ופצעים מהעבר, ולחשוף מבנים חזותיים פורצי זמן והגדרות. כאן, הווידאו אינו כלי תיעודי פשוט וגם לא "המדיום הפוסט־מודרני בהתגלמותו" (פרדריק ג'יימסון, 1990), אלא השפה של הזיכרון ושל המיצגים היומיומיים המופיעים בזמן הווה.
